ד – דין המקבל על עצמו שבת

פורסם בקטגוריה פרק ג - זמני השבת. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/01-03-04/

משעה שקיבל אדם על עצמו תוספת שבת, עליו להימנע מכל המלאכות האסורות מהתורה. ואף דברים שאסורים מדברי חכמים אסור לעשות באותה שעה, אלא שאם יש בדבר צורך מצווה או צורך שבת או צורך גדול אחר, מותר לעשות באותה שעה דברים שאסורים מדברי חכמים, שעל מצב כזה חכמים לא החילו את איסוריהם. למשל, מי ששכח לעשר את פירותיו והוא מעוניין לאוכלם בשבת, מותר לו לעשרם למרות שכבר קיבל על עצמו את השבת, משום שעישור הפירות בשבת אסור מדברי חכמים בלבד.

מי שקיבל על עצמו תוספת שבת, יכול לבקש מחבירו היהודי שעדיין לא קיבל על עצמו את השבת שיעשה עבורו מלאכה. בדרך כלל הנשים נוהגות לקבל את השבת לפני הגברים, שכן הנשים מדליקות את הנרות ומקבלות את השבת בזמן כניסת השבת המודפס בלוחות, ואילו הגברים עוד הולכים לבית הכנסת להתפלל מנחה של חול, ורק לאחר מכן מקבלים את השבת. באותו זמן ביניים, אף שהאשה כבר קיבלה על עצמה את השבת, מותר לה לבקש מבעלה שיעשה עבורה מלאכות שאסורות עליה, כגון שידליק אור, או שיסדר את התנור (שו"ע רסג, יז; מ"ב סד). וכן במוצאי שבת, מי שעדיין לא הבדיל יכול לבקש ממי שכבר הבדיל שיעשה עבורו מלאכה.[5]


[5]. להשלמת העניין צריך להוסיף שלושה דינים. א) הכלל שבזמן תוספת שבת מותר לעשות איסורי דרבנן לצורך גדול או צורך מצווה אינו חל על איסורי דרבנן הקרובים לבוא על ידם למלאכה האסורה מהתורה, כמו מלאכה שאינה צריכה לגופה או טלטול פחות פחות מד' אמות ברשות הרבים. ודין זה מבואר במ"ב שמב, א. ב) לגבי הכלל שאחר שהיחיד קיבל על עצמו תוספת שבת, מותר לו לעשות מלאכות האסורות מדברי חכמים רק לצורך שבת או לצורך גדול, יש יוצא מהכלל, והוא לבקש מיהודי אחר לעשות עבורו מלאכה, שזה מותר אף שלא לצורך שבת או צורך גדול, כמבואר במ"ב רסא, יח. ג) מעיקר הדין, איסורי חכמים הרגילים, אינם חלים על מי שלא קיבל על עצמו תוספת שבת עד סוף זמן בין השמשות. אלא שלא הזכרתי דין זה כי כמעט שאינו נוגע למעשה. שהרי אם אותו אדם נמצא בקהילה יהודית, מן הסתם רוב הציבור יקבל על עצמו בבתי הכנסיות את השבת לפני השקיעה, וכבר אז יאסר בכל המלאכות האסורות מדברי חכמים (זולת אמירה לגוי שבכל אופן מותרת בכל בין השמשות, כמבואר בהערה הקודמת). ואם ישבות במקום שאין שם יהודים, מ"מ מצווה עליו לקבל תוספת שבת לפני השקיעה, וממילא יתחייב גם בכל האיסורים של חכמים, ורק לצורך מצווה או צורך שבת או צורך גדול אחר יוכל להקל כפי שלמדנו.

אשה שרוצה לנסוע אחר שהדליקה נרות לצורך חשוב, כגון להגיע לכותל המערבי, או בית כנסת, או משפחה, רשאית לעלות על רכב שהנהג שלו עדיין לא קיבל שבת, ובתנאי שלא תפתח ותסגור את הדלת, כדי שלא תדליק בכך את האור (כמבואר בהרחבות).

פורסם בקטגוריה פרק ג - זמני השבת. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן