א – יסוד ההבדלה

פורסם בקטגוריה פרק ח -הבדלה ומוצאי שבת. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/01-08-01/

מצווה להיפרד מהשבת בהבדלה, שבה אנו מציינים בדיבור את ההבדל שבין קדושת השבת לימי החול. ודין ההבדלה כדין הקידוש, שכשם שצריך להזכיר את קדושת השבת בליל שבת בתפילה ועל הכוס, כך בצאת השבת אומרים את נוסח ההבדלה בתפילה ועל הכוס.

ואמנם בתחילה כשקבעו אנשי כנסת הגדולה את נוסח ההבדלה, תקנו לאומרו בתפילה בלבד, משום שבאותה תקופה, של ימי הקמת בית המקדש השני, היו ישראל עניים, ולא רצו חכמים להטיל עליהם הוצאה נוספת של יין להבדלה. אבל אח"כ כשהתבססו והעשירו, תקנו לומר את ההבדלה על כוס היין. תקופה מסוימת היו מבדילים על הכוס בלבד, ולבסוף נקבע שיבדילו גם בתפילה וגם על הכוס. ונשים שאינן נוהגות להתפלל ערבית, יוצאות ידי המצווה בהבדלה שעל הכוס. וכן מי ששכח לומר את נוסח ההבדלה בתפילה, אינו צריך לחזור ולהתפלל אלא יצא ידי חובתו בהבדלה שעל הכוס (שו"ע רצד, א).

אומרים את נוסח ההבדלה שבתפילה בברכה הרביעית שבתפילת עמידה, מפני שהיא הברכה הראשונה העוסקת בענייני חול. וגם מפני שללא דעת לא ניתן להבחין בין הקודש לחול, ולכן ראוי להזכיר את ההבדלה בברכה הרביעית שבה אנו מבקשים על החכמה והדעת (ברכות לג, א).

לדעת הרבה פוסקים, יסוד מצוות ההבדלה מן התורה, שבכלל מצוות "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז), לומר קידוש והבדלה. כלומר, להזכיר את קדושת השבת בכניסתה, ולהבדיל בין קודש לחול ביציאתה. וחכמים הם שקבעו לומר את הקידוש ואת ההבדלה על כוס יין (רמב"ם). ויש אומרים, שמהתורה המצווה היא רק לזכור את קדושת השבת בכניסתה, וכהמשך לכך תקנו חכמים לומר הבדלה ביציאתה (רא"ש).

נשים חייבות במצוות ההבדלה כגברים. ואף שזו מצווה שתלויה בזמן, ובדרך כלל נשים פטורות ממצוות עשה שתלויות בזמן. כיוון שמצוות ההבדלה קשורה למצוות הקידוש, כשם שנשים חייבות בקידוש (כמבואר לעיל ו, א), כך חייבות בהבדלה. ואמנם יש מי שאומר, שהואיל ומצוות ההבדלה תלויה בזמן, נשים פטורות ממנה (אורחות חיים). ולכתחילה, כדי לחוש לדעתו, נוהגות הנשים שלא להבדיל בעצמן, אלא לשמוע את ההבדלה מן הגברים. אולם כשאין שם גבר, חובה על האשה להבדיל לעצמה, ותברך את כל ארבע הברכות שבהבדלה. וגם אם יש שם גבר שכבר יצא ידי חובת הבדלה, נכון שהאשה תבדיל לעצמה (מ"ב רצו, לו). ורק אם אינה יודעת לברך בעצמה, יכול האיש שכבר קיים את מצוות ההבדלה להבדיל בשבילה.[1]


[1]. לדעת רמב"ם, שאילתות, סמ"ג, חינוך ורוב הפוסקים, מצוות הבדלה מהתורה, שבכלל 'זכור' לומר הבדלה ביציאתה, וכשם שנשים חייבות בקידוש מהתורה, כך חייבות בהבדלה מהתורה. ואף לדעת הרא"ש והראשונים הסוברים שהבדלה מדרבנן, רבים מפרשים שחכמים תקנו את ההבדלה כעין קידוש, וכשם שנשים חייבות בקידוש כך חייבות בהבדלה. וכך כתבו המאירי, נימוקי יוסף בשם הריטב"א ומגיד משנה. ואמנם דעת אורחות חיים, שהבדלה מדברי חכמים ואינה קשורה למצוות 'זכור', וכיוון שהזמן גרמה, נשים פטורות ממנה. והרמ"א רצו, ח, חשש לדעתו וכתב שלכן נשים לא יבדילו לעצמן אלא יצאו בשמיעה מגברים. אלא שהב"ח ומ"א ועוד אחרונים כתבו, שאשה שתרצה תוכל להבדיל, שכן לדעת הרבה פוסקים, אשה רשאית לקיים ולברך על מצוות עשה שהזמן גרמה. וכ"כ הרמ"א (תקפט, ו). ואף שלדעת השו"ע נשים אינן רשאיות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן, מ"מ כאן שדעת רובם המכריע של הפוסקים שנשים חייבות בהבדלה, ויש אומרים שחייבות מהתורה, יכולות להבדיל לעצמן בלא חשש ברכה לבטלה. ואף איש שיצא ידי חובתו יכול בשעת הצורך להבדיל עבורן. ואמנם מבאו"ה משמע, שלא יברכו על הנר, כי ברכה זו אינה בכלל ההבדלה. וכ"כ בשש"כ נח, טז. אולם רבים מהאחרונים תמהו עליו, וסוברים שברכת הנר בכלל ההבדלה, ונשים המבדילות יברכו את כל ארבע הברכות, וכ"כ אג"מ חו"מ ח"ב, מז, ב; יחו"ד ד, כז; ציץ אליעזר יד, מג.

פורסם בקטגוריה פרק ח -הבדלה ומוצאי שבת. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן