ז – מקלקל

פורסם בקטגוריה פרק ט - כללי המלאכות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/01-09-07/

התורה אסרה לעשות מלאכות שנועדו לתיקון, כדוגמת המלאכות שעשו בהן את המשכן, שנאמר (שמות לה, לג): "לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת". אבל העושה מלאכה דרך קלקול והשחתה, לא עבר באיסור תורה, אלא שמדברי חכמים אסור לעשות מלאכה דרך קלקול. וזהו שאמרו חכמים במשנה (שבת יג, ג): "כל המקלקלים פטורים", ובכל מקום שאמרו חכמים במסכת שבת 'פטור', הכוונה פטור מהעונש הקצוב בתורה, אבל עצם המעשה אסור מדברי חכמים (שבת ג, א).

לפיכך, הקורע על מנת לתפור – עובר באיסור תורה, והקורע שלא על מנת לתפור – עובר באיסור חכמים (להלן יג, יא). הסותר בית או כלי כדי לבנות אותו טוב יותר – עובר באיסור תורה, והסותר שלא על מנת לבנות – עובר באיסור חכמים (להלן טו, א). המוחק אותיות על מנת לכתוב אחרות במקומן – עובר באיסור תורה, והמוחק שלא על מנת לכתוב – עובר באיסור חכמים (להלן יח, א).

וכן לגבי מלאכת 'מבעיר', המבעיר כדי לבשל או לחמם או להאיר או מפני שהוא צריך לאפר – עובר באיסור תורה, ואם הבעיר דרך השחתה – עבר באיסור חכמים (שבת קו, א; רמב"ם יב, א, להלן טז, א). וכן לגבי מלאכת 'חובל', אם שחט בהמה כי הוא צריך את בשרה או את עורה – עבר באיסור תורה. ואם הרג דרך השחתה – האיסור מדברי חכמים. למשל, הדורס נמלים והורג יתושים, כיוון שאין בזה תיקון, האיסור מדברי חכמים (להלן כ, ח).[4]


[4]. החובל בחבירו כדרך נקמה, לדעת הרמב"ם, עובר באיסור תורה כי הוא מיישב בזה את יצרו הרע, הרי שלגבי היצר הוא נחשב מתקן. ולדעת הראב"ד, כיוון שבפועל אין בזה תיקון, האיסור מדברי חכמים (רמב"ם יא, א, מ"ב שטז, ל). ועי' בהרחבות כ, ט, ב, לעניין מקלקל בחבורה.

פורסם בקטגוריה פרק ט - כללי המלאכות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן