התורה אסרה לעשות מלאכות שנועדו לתיקון, כדוגמת המלאכות שעשו בהן את המשכן, שנאמר (שמות לה, לג): "לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת". אבל העושה מלאכה דרך קלקול והשחתה, לא עבר באיסור תורה, אלא שמדברי חכמים אסור לעשות מלאכה דרך קלקול. וזהו שאמרו חכמים במשנה (שבת יג, ג): "כל המקלקלים פטורים", ובכל מקום שאמרו חכמים במסכת שבת 'פטור', הכוונה פטור מהעונש הקצוב בתורה, אבל עצם המעשה אסור מדברי חכמים (שבת ג, א).
לפיכך, הקורע על מנת לתפור – עובר באיסור תורה, והקורע שלא על מנת לתפור – עובר באיסור חכמים (להלן יג, יא). הסותר בית או כלי כדי לבנות אותו טוב יותר – עובר באיסור תורה, והסותר שלא על מנת לבנות – עובר באיסור חכמים (להלן טו, א). המוחק אותיות על מנת לכתוב אחרות במקומן – עובר באיסור תורה, והמוחק שלא על מנת לכתוב – עובר באיסור חכמים (להלן יח, א).
וכן לגבי מלאכת 'מבעיר', המבעיר כדי לבשל או לחמם או להאיר או מפני שהוא צריך לאפר – עובר באיסור תורה, ואם הבעיר דרך השחתה – עבר באיסור חכמים (שבת קו, א; רמב"ם יב, א, להלן טז, א). למשל לגבי מלאכת 'חובל', השוחט בהמה לצורך בשרה או עורה – עובר באיסור תורה. וההורג דרך השחתה – עובר באיסור מדברי חכמים. וכן הדורס נמלים והורג יתושים, כיוון שאין בזה תיקון, עובר באיסור מדברי חכמים (להלן כ, ח).[4]
