ט – שחייה וטבילה בשבת

[7]. אף שמעיקר הדין מותר לרחוץ את הגוף בקרים, מנהג אשכנז להחמיר, משום שחששו שמא יסחט את שערות ראשו בידיו כשיצא מהמים, וכן חששו לטלטול ד' אמות ברשות הרבים, ושמא יבוא לשחות (תה"ד רנה, שו"ת מהרי"ל חדשות קלט, מ"א שכו, ח, מ"ב כא). אולם ביום חם גם המחמירים מודים שמותר לרחוץ את הגוף בקרים או בפושרים, ויזהר שלא לסחוט את שערותיו בידיו, אלא ינגבן במגבת (שש"כ יד, יא). ויש שכתבו שאף במגבת יש להחמיר לנגב את השערות בנחת (בא"ח ש"ש פקודי ח). לא כתבתי למעלה שלמנהג אשכנז אסור לרחוץ בקרים, כי דין זה אינו שכיח, שהוא נוגע רק ליחידים שרגילים לרחוץ בקרים להנאתם, ובמקום צער ממילא מקילים לרחוץ בקרים ובחמים. אבל לשחות בבריכה ברור שאסור למנהג יוצאי אשכנז. וגם למנהג יוצאי ספרד שנוהגים כעיקר הדין, ומתירים לרחוץ בקרים ולשחות בבריכה שיש לה קיר סביב והיא ברשות היחיד, יש לאסור, משום שכל הקולא לשחות בבריכה שבחצר, נגעה למקרים נדירים, לאותם יחידים שהיתה להם בריכה קטנה בחצר וצפו בה מעט. אבל בבריכות שבונים כיום שרגילים לשחות בהן זמן רב, והוא בילוי קבוע, השחייה בהן היא 'עובדין דחול'. ואם אפילו הילוך כדרך חול אסור מדברי נביאים, ק"ו ששחייה היא דרך חול ואסורה. ואם יהיה מותר לשחות בשבת, יתבטלו מתורה ויפרו את עניינה של השבת שנועדה ללימוד. ועי' בדין ריצה והתעמלות להלן כב, ז-ח. ועוד, שיש חשש שיבואו לסחוט את בגד הים, כמו גם לעשות איסורים אחרים הקשורים להפעלת הבריכה.

[8]. אמנם לדעת תה"ד (רנה), למנהג אשכנז שאין רוחצים בקרים, אשה שיכלה לטבול לפני שבת, אסור לה לטבול בשבת. ועפ"י זה כתב הגר"א שאסור לבעלי קריין לטבול. אולם למעשה אשה שדחתה טבילתה לליל שבת, מצווה שתטבול בשבת ולא תדחה טבילתה ביום נוסף, כמבואר בפנה"ל טהרת המשפחה ה, יא, 12. ודעת רוב ככל פוסקי אשכנז להתיר גם טבילת גברים בשבת. וכ"כ עולת שבת שכו, טו; א"ר ה; תוספת שבת יב; אג"מ או"ח ד, עד, ועוד.

לעניין טבילה בחמים, לדעת קרבן נתנאל (שבת פ"ב, כב, ק), חסד לאברהם (קמא או"ח ל, כמובא בשעה"צ שכו, ה), לא גזרו חכמים על טבילה בחמים בשבת. וכן העידו הרבה אחרונים, שנשים נוהגות לטבול בליל שבת במים חמים (דברי חיים או"ח ב, כו, מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ב, לב, ושו"ת דברי יוסף סד). לעומת זאת, לדעת הנודע ביהודה (מהדו"ת כד), חכם צבי יא; בית מאיר (תחילת שכו), ח"א ע, א; רע"א (א, יז) ועוד, גם טבילה בחמים בכלל גזרת מרחצאות. ובשעה"צ שכו, ה, כתב שרק בשעת הדחק אפשר להקל. אבל למעשה רבים נוהגים להקל לנשים לטבול בחמים. וכ"כ ארח"ש (ב, כא, הערה ל); מנו"א (ח"ב י, 173); בדי השולחן (קצז, יז). ובלוית חן (עט) כתב שלכתחילה תטבול בבין השמשות (כדעת החכ"צ), שכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו ביה"ש במקום מצווה, וכשאי אפשר לטבול בין השמשות, תטבול בשבת בחמים. ונ"ל שהרוצים להחמיר, מוטב שיטבלו בפושרים, שכן ישנן שלוש דעות מהו האיסור לרחוץ בחמין שהוזכר בהלכה הקודמת: א) לבית מאיר ורע"א, גם במים שהופגה צינתם אסור. ב) לחכם צבי יא, חת"ס או"ח קמו, ותה"ל שכו, ג, האיסור גם בפושרים אבל במים שהופגה צינתם מותר. ג) לנודע ביהודה (מהדו"ת כד), ח"א (ע, א), זרע אמת (א, עא) וערוה"ש (שכו, ג), האיסור בחמין, אבל בפושרים מותר. הרי שגם לסוברים שאסור לטבול בחמין, לדעת הנו"ב ודעימיה מותר לטבול בפושרים. ואם חום המים מעט פחות מחום הגוף, יש מקום לומר שגם לדעת החכ"צ ודעימיה אין בזה איסור. לפיכך הרוצים להחמיר, יחממו את המים פחות מחום הגוף או כחום הגוף, ובאופן זה יצאו לדעת רובם המכריע של הפוסקים, ואין בטבילה זו סבל. וכל זה לרוצים להחמיר, אבל המנהג הרווח לטבול בחמים.