חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

א – כללי מצוות תחומין

הצורך להטלטל בדרכים ולנסוע ממקום למקום נובע מחסרונו של האדם, שאין הוא מוצא את סיפוקו ופרנסתו במקומו, ועל כן הוא נזקק לנדוד ולצאת מתחומו. אבל עניינה של השבת שינוחו בה כל ישראל מטורח ודאגה, ויתבוננו בשלמות הפנימית של הבריאה, ויודו לה' שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ויתענגו על ה' ועל טובו.

וזהו שתיקנו חכמים תחום שבו מותר להתהלך בשבת, ומעבר לו אסור לצאת. ותחום השבת הוא מקום שביתתו של אדם ועוד אלפיים אמה לכל רוח. אלפיים אמה הם אלפיים צעדים של אדם ממוצע, והם כ-912 מטרים.[1]

אם היה שובת בשדה, מקום שביתתו הוא ארבע אמות על ארבע אמות, כשיעור שישכב על הארץ ויפשוט ידיו ורגליו, ומעבר לכך מותר לו לילך אלפיים אמה לכל רוח.[2] ואם שבת בעיר או בישוב, כל המקום המיושב נחשב למקום אחד, ומודדים אלפיים אמה מחוצה לו (ועי' בהלכה ח).

לדעת הרמב"ם והסמ"ג, יסוד איסור תחומין מן התורה, אלא שהאיסור מהתורה הוא שלא יצא אדם מחוץ למקום שביתתו יותר משנים עשר מיל (24,000 אמה), שהם קרוב לאחד עשר ק"מ (10,944 מטר), כשיעור מחנה ישראל במדבר, שנאמר (שמות טז, כט): "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי". ולדעת הרמב"ן, הרא"ש, הרשב"א ורוב הראשונים, פסוק זה נאמר על איסור טלטול ברשות הרבים, אבל איסור תחומין, גם מעבר לשנים עשר מיל, מדברי חכמים.[3]

תיקנו חכמים למי שצריך לצאת בשבת מחוץ לתחום כדי להשתתף בסעודת חתן או כדי לשמוע שיעור, שיניח 'עירוב תחומין', ועל ידי כך יעתיק את תחומו לצד הנצרך (כמבואר להלן בהלכות יב-יד). היוצא מחוץ לתחום שבת, הפסיד את תחומו ואין לו אלא ארבע אמות שבהן הוא יכול ללכת (כמבואר להלן בהלכה יא).


[1]. לשיטת הגר"ח נאה, שנוסדה על פי הרמב"ם (שהסכימו לו רוב ככל הפוסקים), אמה – 48 ס"מ, ואלפיים אמה – 960 מטר. ולשיטת 'חזון איש' אמה – 57.6 ס"מ, ואלפיים אמה 1152 מטר. וכיוון שהתברר שהדרהם הטורקי שלפיו חישב הגר"ח נאה את שיטת הרמב"ם גדול מהדרהם שהיה בימי הרמב"ם, יש לילך לפי החישוב המדויק, למרות שיש בזה חומרה. ושיעור הנפח צריך להתאים לשיעור האורך, שכן אמרו חכמים שארבעים סאה נכנסים באמה על אמה על שלוש אמות. לפיכך כתב בספר מידות ושיעורי תורה לרב בניש ה, כד, שלפי הרמב"ם, אורך האמה הוא – 45.6 ס"מ, ואלפיים אמה 912 מטר. בנוסף לכך, אורך האמה בפועל בסביבות 45 ס"מ. ועי' בפנה"ל ברכות י, 11. וכך נכתוב בכל השיעורים. ועי' לעיל כט, 1.

[2]. לשו"ע שצו, א, מקומו של אדם הוא 4 אמות על 4 אמות, וכדין טלטול ברה"ר וכרמלית. והרמ"א כתב שלעניין תחומין יש אומרים ארבע אמות לכל רוח, שיחד יוצאים שמונה אמות על שמונה אמות.

[3]. הסתפקו חכמים אם יש איסור תחומין מעל עשרה טפחים, כי אולי מפני שאינו מקום הילוך, אין בו איסור כלל. למעשה, כאשר הספק דרבנן, הלכה כמיקל. לפיכך, בימים ובנהרות שגם הרמב"ם מודה שאין איסור מהתורה, שאינם דומים להליכה במדבר, אם הוא מעל עשרה טפחים מהקרקע, אין איסור תחומין (עירובין מג, א, שו"ע תד, א). לשו"ע רמח, ב, מודדים י' טפחים מתחתית הספינה לקרקע, ולרא"ם מרגליו לקרקע, וכתבו שועה"ר, מ"ב רמח, יד, שבשעת הצורך אפשר להקל. אבל ביבשה מעל י' טפחים, לדעת כמה פוסקים יש להחמיר כדעת הרמב"ם ביותר מי"ב מיל (רמ"א תד, א).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן