ו – מי מצטרף למניין

פורסם בקטגוריה פרק ב - המניין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/02-02-06/

מניין הוא צירוף של עשרה יהודים זכרים שיש בהם דעת ואחריות להצטרף לדבר שבקדושה. אבל קטן שאין בו כל כך דעת ואחריות, אינו מצטרף למניין. ומשעה שנתחייב במצוות (בר מצווה), הרי הוא מצטרף למניין.

ויש מהראשונים שסוברים שבשעת הדחק תשעה מבוגרים יכולים לצרף עמהם למניין קטן שמחזיק בידו חומש. ולדעת רוב הפוסקים, גם בשעת הדחק אין לצרפו למניין, וכן המנהג. ובמקום שאם לא יצרפוהו יתבטל המניין ועלול הדבר לגרום לחלק מחברי המניין או בניהם להתרחק מהיהדות – מצרפים אותו למניין[7].

וכן שוטה שאין בו דעת, כגון שפושט את בגדיו ומאבדם – אינו מצטרף למניין. ומי שלפעמים מאבד את שפיות דעתו ולפעמים חוזר לשפיותו, בעת שהוא מאבד את שפיות דעתו – אינו מצטרף למניין, וכשחוזר לשפיותו – מצטרף (חגיגה ג, ב; באו"ה נה, ח). וכן שיכור כלוט שאינו יודע מה שנעשה איתו – אינו מצטרף למניין. ולכתחילה טוב שלא לצרף למניין גם שיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך (כה"ח נה, יד; עוד עיין בהמשך ה, יא).

חרש-אילם, כיוון שאין לו דרך להתקשר אל העולם, אמרו חכמים שדינו כשוטה לכל דבר, ופטור מן המצוות, וממילא אינו מצטרף למניין (חגיגה ב, ב; שו"ע נה, ח).

וחרש-אילם שלימדוהו לתקשר עם סביבתו בשפת הסימנים או על ידי קריאה וכתיבה, נחלקו הפוסקים אם דינו השתנה. וכיוון שדין ההצטרפות למניין הוא מדברי חכמים, הלכה כדברי המקילים, ואפשר לצרפו למניין[8].


[7]. נחלקו האמוראים אם אפשר לצרף קטן למניין, ואף הראשונים נחלקו בזה, כמובא בב"י או"ח נה, ד. ורובם המכריע של הראשונים, ובכללם הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והרא"ש, כתבו שאין לצרפו. אבל ר"ת והרז"ה ועוד, כתבו להקל בשעת הדחק. ועיין ביבי"א ח"ד ט, שסיכם את הסוגיה והכריע לאסור לצרפו אפילו בשעת הדחק. אולם בשו"ת מהרש"ם ג, קסד, ובאגרות משה או"ח ב, יח, התירו בשעת הדחק, מפני שעצם דין המניין דרבנן, ובשעת הדחק אפשר לסמוך על מיעוט הפוסקים.עוד נציין כי הגדרת גדול הוא שהגיע לגיל שלוש עשרה והביא שתי שערות. אבל אין מדקדקים בזה, מפני שהמניין מדרבנן, וסומכים על החזקה שהביא, ואף אם בפועל אין לו, אולי היו לו ונשרו, ע' מ"ב נה, סעיפים לא, מ.
[8]. לצמח צדק עג, אע"פ שהוא חכם גדול – פטור מהמצוות. וכ"כ בדברי חיים ח"ב אה"ע עב. ולדעת מהרש"ם ח"ב קמ, ונחלת צבי, הוא כפיקח לכל דבר. ובשו"ת שבט סופר אה"ע כא, הסתפק בזה. וכמה אחרונים כתבו, שכיוון שהמניין מדרבנן, אפשר לסמוך על המקילים ולצרפו, וכ"כ שו"ת נחלת בנימין לא, ויחו"ד ב, ו. ובמניין כזה עדיף שלא לומר חזרת הש"ץ, שיש לחוש לסוברים שאם אין תשעה עונים קרוב להיות ברכותיו לבטלה. ועוד עיין בזה בנשמת אברהם או"ח א' נה, ב, ואנציקלופדיה הלכתית-רפואית ערך חרש. ואם לימדו את החרש-אילם להוציא קולות המובנים לרוב בני אדם, נראה שלכו"ע מצטרף למניין (הליכות שלמה כב, כו).
פורסם בקטגוריה פרק ב - המניין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן