ו – שלא יהא דבר חוצץ בינו לקיר

פורסם בקטגוריה פרק ג - מקום התפילה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/02-03-06/

מצווה מן המובחר שלא יהא דבר חוצץ בין המתפלל עמידה לקיר, כדי שלא יהיה דבר שיסיח את דעתו מהתפילה. ואם בסמוך לקיר עומד רהיט קבוע כארון, אינו חוצץ, ואפשר לכתחילה להתפלל בסמוך לו (שו"ע צ, כא; מ"ב סג, סה).

רהיטים שנועדו לצורך התפילה, כגון שולחנות וסטנדרים – אינם חוצצים (מ"ב צ, סו)[6].

יש מי שאומר שגם אדם חוצץ. ואין זה אלא הידור, שהרי לא יתכן שכל מתפללי בית הכנסת יעמדו סמוכים לקיר (ע' מ"ב צ, סט). ומרן הרב קוק זצ"ל פירש, שהכוונה היא לא להתפלל אחר אדם שאינו עוסק בתפילה, אבל לעמוד בתפילה אחר אדם שעוסק בתפילה מותר לכתחילה (טוב ראיה ברכות ה, ב).

אין ראוי להתפלל מול ציורים, כדי שלא יסיחו את דעתו (שו"ע צ, כג). לפיכך אין לצייר ציורים על כותל בית הכנסת שהמתפללים עומדים מולו, אבל מעל גובה קומת אדם מותר, שאין חשש שיסתכלו בהם בתפילה (מ"א צ, לז; מ"ב עא).

מותר לעטר את הפרוכת וארון הקודש כמקובל, שהואיל ורגילים לציורים שעליהם – אינם מסיחים את הדעת.

אסור להתפלל מול ראי, מפני שהמתפלל נראה כמשתחווה לבבואתו, ולכן אף אם יעצום את עיניו אסור לו להתפלל מול ראי (מ"ב עא). לכתחילה אין להתפלל בלילה מול חלון שנשקפת ממנו בבואתו, מפני שההסתכלות בבבואתו עלולה להטריד את כוונתו. אבל אם יעצום את עיניו או יסתכל בסידור, מותר לו להתפלל שם, שכיוון שהחלון אינו מראה את בבואתו בבירור כראי, אינו נראה כל כך כמשתחווה לבבואתו. ומכל מקום טוב להתקין וילונות לחלונות שמול המתפללים, כדי לכסותם לפני תפילת ערבית[7].


[6]. כתב במ"ב צ, סד, שגם אם הדבר החוצץ בינו לקיר רחוק ממנו ד' אמות – חוצץ, אולם לדעת הפמ"ג ומג"ג אינו חוצץ. לדעת הרמ"א צ, כ, רק דבר גדול שגובהו י' טפחים (80 ס"מ) ורוחבו ד' טפחים (32 ס"מ) חוצץ. ובכה"ח קלב, כתב שלדעת השו"ע גם קטן מזה חוצץ. ואף במ"ב סח, הזכיר דעות הפר"ח ומאמ"ר החולקים על הרמ"א. ולגבי מה שכתב הט"ז שכל הרהיטים השייכים לתפילה אינם חוצצים, כתב באור לציון ח"ב ז, י, שרק בעת שהם מסייעים לתפילה אינם חוצצים, אבל אם אינו משתמש בסטנדר שלפניו – חוצץ. אמנם המנהג שלא לחוש לזה, מפני שהם לצורך התפילה והם קבועים, וכדברי המ"ב צ, סח.

[7]. מקור האיסור להתפלל מול ראי ברדב"ז קו, והביאוהו אחרונים רבים, וגם מ"ב צ, עא, וכה"ח קלח. אמנם בדעת תורה צ, כג, למהרש"ם, פקפק על האיסור, הואיל וגם הבבואה משתחווה לעומתו, ולכן הקל בשעת הדחק. ובחלון שמראה הבבואה אינו בולט כל כך, גם לשאר הפוסקים נראה שאין איסור. וכך נוהגים. וכ"כ באול"צ ח"ב ז, יא. וע' בילקוט יוסף ח"ב ע' רכז-רכט.

פורסם בקטגוריה פרק ג - מקום התפילה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן