ה – המתפלל במניין בעל נוסח אחר

פורסם בקטגוריה פרק ו - הנוסחים ומנהגי העדות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/02-06-05/

הרגיל בנוסח אחד ובא להתפלל במניין שבנוסח אחר, יש אומרים שעליו להתפלל כפי נוסח המניין שבו הוא מתפלל, שהיחידים נגררים אחר הרוב. ואם הוא נוהג כמנהגיו בפניהם, יש בזה משום איסור "לא תתגודדו". כי האיסור הוא שלא יהיו בבית דין אחד, מקצת שהולכים בשיטת בית שמאי ומקצת בשיטת בית הלל, כדי שלא תיעשה התורה לשתי תורות (יבמות יד, א, לרי"ף ולרא"ש). ואם כן גם בבית כנסת אחד אין להתפלל בשני נוסחים. ועוד שאמרו חכמים (פסחים נ, ב), שלא ישנה אדם ממנהג המקום מפני המחלוקת (פאת השולחן ג, יד).

ולדעת רוב הפוסקים, בדברים שאומרים בשקט, יוכל להתפלל כנוסח אבותיו, שהואיל וההבדלים אינם מובלטים אין חשש מחלוקת, וממילא אין בזה איסור "לא תתגודדו". אבל בדברים שהוא אומרם בקול רם, יתפלל כנוסח של המניין, כדי שלא ליצור מחלוקת ושוני בין המתפללים[3].

מי שנצרך להתפלל באופן קבוע במניין בנוסח אחר, כגון שעבר למקום שבו המניין היחיד מתפלל בנוסח שונה, או שזה המניין שבו יוכל להתחזק יותר מבחינה דתית; רשאי לבחור אם בכל זמן שהוא מתפלל באותו מניין יתפלל כנוסחם, או שיחזיק בנוסח אבותיו, ורק בחלקים שאומרים בקול רם יאמר כמותם.

והחזן העובר לפני התיבה בבית כנסת שבנוסח אחר, צריך להתפלל כמנהגם, מפני שהוא מתפלל בשליחותם. אמנם בתפילה שבלחש יכול להתפלל כמנהגו[4].


[3]. בתפילה בלחש יתפלל כמנהגו, ובקדושה שנאמרת בקול יתפלל כמו החזן, וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ג א, רמז; משיב דבר א, יז; שיבת ציון ה; אג"מ או"ח ב, כג; מנח"י ז, ה. ולגבי פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע וסדר נפילת אפיים נסתפקו, לאג"מ או"ח ב, כג, כיוון שרשאי לאומרם בקול, מוטב שיאמרם בנוסח החזן. וכן לעניין נפילת אפיים בשני וחמישי, שלנוסח ספרד נופלים לפני התחנונים ולנוסח אשכנז אחרי התחנונים, כתב באג"מ או"ח ג, פט, שלא ישנה ממנהג המקום, כי הוא דבר בולט. ע"כ. אמנם המנהג הרווח, שכל אחד מתפלל כמנהגו, שהואיל וידוע שיש בזה מנהגים שונים, אין בזה "לא תתגודדו", רק שהמתפללים בנוסח שונה מהחזן לא יבליטו עצמם בתפילה בקול. וכ"כ בתפילה כהלכתה ד, הערות: כג, כו. אמנם ביבי"א ח"ו י, סובר שגם בדברים שאומרים בקול ימשיך כל אחד להתפלל כמנהגו, ואין בזה חשש "לא תתגודדו" ומחלוקת, מפני שהכל יודעים שיש מנהגים שונים. אמנם נראה שגם לדעתו לא יאמרם בקול רם, כי בזה הוא מעורר מחלוקת. ולמעשה המתפלל רשאי לבחור אם לילך אחר החזן או אחר נוסחו, וככל שמדובר בדבר בולט יותר – ראוי יותר שילך לפי מנהג החזן. ועוד עיין באג"מ או"ח ד, לד, על צדדי האיסור שבביכ"נ אחד ינהגו בשני מנהגים.

[4]. אמנם ביבי"א ח"ו או"ח י, ח, כתב שאבל הרגיל בנוסח אחד, ובא למקום שמתפללים בנוסח אחר, אם יניחו לו לעבור לפני התיבה כמנהגו – יעבור, ואם לא – מוטב שלא יהיה חזן ויתפלל כמנהגו. אבל דעת רוה"פ אינה כמותו. ובאג"מ ח"ב כט, וח"ד לג, סובר שאף בלחש עליו להתפלל כמו הציבור, מפני שתפילת הלחש נועדה להכין את חזרת הש"ץ. והשיב על זה בהליכות שלמה ה, יט, שהואיל והוא קורא מהסידור אין צורך כ"כ בהכנה.

פורסם בקטגוריה פרק ו - הנוסחים ומנהגי העדות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן