ה – ברכת התורה לכל היום

פורסם בקטגוריה פרק י - ברכת התורה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/02-10-05/

מברכים את ברכות התורה בבוקר, סמוך לברכות השחר, והברכות מועילות לכל לימוד שילמד במשך אותו היום. ואף שילך אח"כ לאכול ולעבוד, מכל מקום כשיחזור ללמוד אינו צריך לברך שוב את ברכות התורה.

ובזה שונה ברכת התורה משאר ברכות המצוות. שבכל שאר המצוות, בכל פעם שאדם מקיים את המצווה מחדש, עליו לברך ברכה בפני עצמה, מפני שכל המצוות מופנות רק לשעה מסוימת משעות היום, או לפעולה מסוימת. למשל, מצוות הסוכה מחייבת את האדם שיאכל ויישן בסוכה, אבל בשאר הזמן הוא רשאי ללכת לאן שירצה. וכן, את מצוות הטלית אפשר לקיים ברגע אחד ביום. לכן בכל פעם שהוא מתעטף מחדש בטלית, או נכנס לארוחה נוספת בסוכה, עליו לחזור ולברך את הברכה המיועדת לאותה המצווה.

אולם מצוות תלמוד תורה היא מצווה כללית המקיפה את כל ימיו ושעותיו של האדם, שנאמר (יהושע א, ח): "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". ואף אם האדם למד בבוקר, עדיין יש עליו מצווה ללמוד בערב, ובכל שעה שיתפנה (תוס' ברכות יא, ב, ד"ה 'שכבר'). ועוד, שגם כאשר האדם אינו לומד תורה, התורה מדריכה את חייו בתחומי ההלכה, המידות והאמונה. ואפילו בעת שאדם מתפנה או מתרחץ, שאסור לו להרהר בדברי תורה, מכל מקום ישנן הלכות המדריכות אותו גם שם, כך שאין אדם מתנתק מהתורה בשום מקום ובשום זמן (עי' באגור סי' א' המובא בב"י מז, יא). לכן ברכת התורה שמברכים בבוקר עולה לכל הלימוד שילמד האדם במשך כל אותו היום, ושום עבודה או עסק אינם נחשבים הפסק לגביה (שו"ע מז, י)[6].


[6]. נחלקו הראשונים בשאלה, האם חובה ללמוד מעט תורה סמוך לברכת התורה. לדעת ר"י מבעלי התוספות (ברכות יא, ב 'שכבר'), הואיל וברכת התורה שונה משאר ברכות המצוות, בזה שהיא אינה מכוונת רק כלפי הלימוד העכשווי, אלא היא מכוונת כלפי לימוד התורה של כל היום, לכן אין חובה ללמוד דווקא לאחר הברכה, אלא החובה היא ללמוד דבר מה במשך היום. וכן פירש הב"י את דעת הרא"ש והטור. אולם הרמב"ם סובר שדינה ככל ברכות המצוות, שצריך להסמיכן למצווה, ולכן צריך ללמוד מיד אחר ברכת התורה. ואם לא למד מיד, הברכה מתבטלת. כמו אדם שרצה לאכול עוגה, וברך "בורא מיני מזונות" ולא אכל מיד אלא הפסיק בדברים אחרים, כשירצה לבסוף לאכול מהעוגה, יצטרך לשוב ולברך "בורא מיני מזונות". ואף שמהשו"ע נראה שהעיקר לדינא כדעת ר"י, מ"מ לדעת הרבה אחרונים העיקר כרמב"ם (מ"ב מז, יט), וכן הסביר הרמ"א בד"מ את דעת הרא"ש והטור. וכיום המנהג הרווח בכל ישראל, לומר אחר ברכות התורה את שלושת הפסוקים של ברכת כהנים, וזה נחשב ללימוד שלאחר הברכה. ואח"כ רבים מוסיפים עוד דברי חכמים – "אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והביכורים" וכו', שיש בהם דברי משנה וברייתא שנחשבת כגמרא, ועל ידי כך זוכה כל יהודי ללמוד בכל יום מקרא, משנה וגמרא.

פורסם בקטגוריה פרק י - ברכת התורה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן