ו – האם שינה נחשבת הפסקה לברכת התורה

פורסם בקטגוריה פרק י - ברכת התורה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/02-10-06/

נחלקו הפוסקים, האם שינה נחשבת הפסקה שאחריה צריכים לחזור לברך את ברכות התורה.

לדעת רוב הראשונים, וביניהם הרא"ש, שינת קבע של האדם על מטתו נחשבת הפסק לגבי ברכת התורה. שכל זמן שהאדם ער, עדיין התורה מלווה אותו ומדריכה אותו, אבל בעת השינה, האדם מפסיק לחשוב, תודעתו מסתלקת, ולכן השינה נחשבת הפסק במצוות תלמוד תורה. ומעיקר הדין היה צריך לפי זה לברך את ברכות התורה גם אחר שינה ביום, אולם נהגו להחשיב את שינת היום, גם אם נמשכה זמן רב, כשינת ארעי שאינה יוצרת הפסק, וברכת התורה שמברכים בבוקר חלה גם על הזמן שאחר השינה שביום. אולם שינת קבע בלילה היא הפסק וצריך לברך אחריה את ברכות התורה. לפיכך, אדם שצריך לקום באמצע הלילה לשמירה, ואח"כ מתכוון לחזור לישון, יברך פעמיים את ברכות התורה, פעם אחת כשיקום לשמירה, ופעם שנייה כשיקום. וכך נוהגים האשכנזים ורבים מהספרדים (שו"ע או"ח מז, יא, מ"ב כט).

ויש אומרים, ששינה אינה נחשבת הפסק לברכות התורה, אלא דין ברכות התורה דומה לדין ברכות השחר, שמברכים אותן פעם אחת ביממה. לפיכך, מי שקם באמצע הלילה לשמירה, יברך את ברכות התורה אחר הקימה הראשונה, ואחר הקימה השנייה לא יברך (כה"ח מז, כט. לגבי דין ברכות השחר עיין ט, ה)[7].


[7]. בב"י מז, יא, יג, מבואר שלדעת רוב הפוסקים כל שינה של קבע נחשבת הפסק. אלא שהביא את ר"ת, והר"ם ותר"י, הסוברים שברכת התורה מועילה עד לתפילת שחרית שלמחרת. וגם אם ישן שינת קבע, אין היא הפסק. ולמעשה הכריע הב"י שרק לגבי שינת קבע ביום יש לחוש לדעת הסוברים שאינה הפסק, וכ"כ בשו"ע מז, יג. אבל שינת קבע בלילה נחשבת הפסק וצריך לברך אחריה. וכ"כ הפר"ח מז, יג, ועוד אחרונים רבים, וכ"כ במ"ב מז, כט, עפ"י רובם המוחלט של הפוסקים. וכ"כ ביבי"א ח, ה. ויש מהאחרונים שהציעו הצעות ביניים, כגון שיברך בפעם הראשונה את כל הברכות ובשניה ברכה אחת (שו"ת מהרש"ם ג, שלז). אולם עפ"י רוה"פ יברך אחר כל שינת קבע בלילה את כל ברכות התורה. ומהו גדר שינת קבע, כתב הרא"ש שהולך לישון על מיטתו. ובבאו"ה לסימן ד, טז, כתב שהדעה האמצעית לגבי שיתין נשמי היא כחצי שעה. ועיין בהערה ביבי"א שם.

ויותר מזה כתב במ"ב מז, כה, שהמברך אחר שינת קבע ביום ברכת התורה – לא הפסיד, מפני שזאת דעת רובם המוחלט של הפוסקים. (בנוסף לכך, לרוב הפוסקים ברכת התורה מהתורה, וספיקא דאורייתא לחומרא). ואעפ"כ התקבל המנהג שלא לברך. וכתב בכה"ח כ"ה בשם בא"ח וישב יב, שכדי לצאת מהספק טוב להרהר הברכה. ועוד הציע לכוון במפורש בברכות התורה בבוקר שיועילו גם אחר שינה, שאולי כוונה זו תועיל. ובמ"ב יג, הציע לכוון בברכת "אהבת עולם" שבתפילת ערבית לצאת ידי ברכת התורה, ולומר אחר התפילה פסוק לשם לימוד, שלמדנו בהלכה ב' ש"אהבת עולם" נחשבת כברכת התורה.

ודעת הבן איש חי וישב יג, והובא בכה"ח מז, כט, שעפ"י הקבלה, דין ברכות התורה כברכות השחר, שאין מברכים אותן פעמיים ביממה. ודעתם נסמכת על ר"ת, אלא שלר"ת מברכים ברכות התורה סמוך לשחרית ולמנהג הבא"ח אם ישן פעמיים בלילה, יברך אחר הפעם הראשונה ולא אחר הפעם השנייה (ובברכת "אהבת עולם" יכוון לצאת ידי ברכות התורה). ויש הבדל מסוים בין ברכות השחר לברכות התורה, שלברכות התורה שתי כוונות: האחת כחלק מברכות השחר שזמנן אחר חצות הלילה, והשנייה כברכה לפני הלימוד. ולכן מי שקם סמוך לחצות, כבר ימתין ויברך ברכות התורה עם ברכות השחר אחר חצות. ואם הוא קם הרבה לפני חצות, יוכל לברכן לפני חצות. ויש חסידים שנהגו גם במקרה זה להמתין ולברכן אחר חצות.

פורסם בקטגוריה פרק י - ברכת התורה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן