ז – סמיכת גאולה לתפילה

פורסם בקטגוריה פרק טז - ברכות קריאת שמע. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/02-16-07/

אע"פ שאמירת קריאת שמע וברכותיה היא מצווה בפני עצמה, ותפילת עמידה מצווה בפני עצמה, צריך לסומכן זו לזו ואסור להפסיק ביניהן. ואמרו חכמים, שכל הסומך גאולה לתפילה, הרי הוא בן עולם הבא (ברכות ד, ב). ואם סמכן כתפילת ותיקין – מובטח לו שלא ינזק בכל אותו היום (ברכות ט, ב, ותוס' שם). והמפסיק בין גאולה לתפילה, דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של המלך, וכשיצא המלך לידע מה הוא מבקש, מצאו שהפליג לעניין אחר, ואף המלך מפליג ממנו. הזכרת הגאולה שגאל ה' את ישראל ממצרים כמוה כדפיקה על פתחו של המלך, מפני שגאולת ישראל מבטאת את האהבה הגדולה של הקב"ה לישראל, ולכן יציאת מצרים נחשבת כאירוסין שבין הקב"ה לישראל. ואסור לאבד את השעה, ומתוך הקירבה המיוחדת שמתבטאת בגאולה, צריכים להגיע לדבקות שבתפילה, ולבקש שכמו שגאלנו ממצרים כך יברכנו ויגאלנו (ע' ירושלמי ברכות פ"א ה"א).

ואפילו אם שמע בין גאולה לתפילה קדיש או קדושה – לא יענה (שו"ע סו, ט). ואף בשתיקה לא יפסיק בין גאולה לתפילה[5].

חזנים רבים נוהגים לסיים את ברכת "גאל ישראל" בלחש, כדי שלא יענו אחריהם אמן. וזאת מפני שיש סוברים, שמי שסיים את ברכת "גאל ישראל" ועדיין לא התחיל בתפילת עמידה, ושמע את סיום ברכת "גאל ישראל", צריך לענות עליה אמן, ואין בזה הפסקה, מפני שעניית האמן על "גאל ישראל" היא המשך העיסוק בגאולה (רמ"א). ולעומתם, יש סוברים שגם עניית אמן על ברכת "גאל ישראל" מהווה הפסק בין גאולה לתפילה (שו"ע). וכדי לפתור את הקהל מן הספק, נוהגים חלק מהחזנים לסיים את הברכה בלחש, כך שלא יוכלו לענות אחריהם אמן. ויש שאינם חוששים לזה, ומסיימים את ברכת "גאל ישראל" בקול רגיל. וכשהיו בקהל אנשים שיצאו ידי חובתם בשמיעת החזן – חובה על החזן לומר את כל הברכה בקול רם[6].

מי שאיחר והגיע לתפילה בשעה שהציבור עומד להתחיל תפילת עמידה, יתפלל כסדר ויסמוך גאולה לתפילה. ואע"פ שיפסיד את התפילה עם הציבור, בכל זאת עדיף שיתפלל כסדר, משום שסמיכת גאולה לתפילה עדיפה על תפילה עם הציבור. אמנם בתפילת ערבית הדין שונה (שו"ע רלו, ג; ועיין להלן כה, ד).

לדעת רוב הפוסקים, בשבת אין צורך כל כך לסמוך גאולה לתפילה, ואם שמע קדיש וקדושה בין גאולה לתפילה – יענה עליהם[7].


[5]. שמע קדיש וקדושה בין גאולה לתפילה, לדעת תהל"ד קיא, א, ישתוק וישמע כדין מי ששמע באמצע שמונה עשרה, ותחשב לו שמיעה כענייה, וכ"כ בילקוט יוסף קיא, ב. ולשע"ת סו, יג, אסור להפסיק אפילו בשתיקה, ודין בין גאולה לתפילה חמור מדין אמצע שמונה עשרה. וכ"כ בכה"ח סו, לט. ונלענ"ד, שהואיל ולדעת רוה"פ אין חובה לענות כשהוא עוסק בברכות ק"ש וק"ו בתפילה, ממילא מוטב שיתחיל שמונה עשרה.

ואם הוא צריך לשמוע את הקדיש והקדושה, מפני שלא תהיה לו הזדמנות אחרת לענות עליהם – לכתחילה ינהג כדברי השו"ע סו, ט, שימתין בשירה חדשה ויענה עליהם. ולגבי מי שהביאו לו טלית ותפילין באמצע ברכת גאל ישראל, עיין בסוף הערה 4.

[6]. לשו"ע קיא, א, עפ"י הזוהר, גם אמן על גאל ישראל נחשב הפסק, ולטור ולרמ"א אינו הפסק. ומ"מ כתב במ"ב סו, לה, שטוב להימנע מהספק על ידי שיסיים "גאל ישראל" עם החזן, ומי שסיים לפניו מוטב שיתחיל כבר "ה' שפתי תפתח" וכו', וכך גם לרמ"א לא יצטרך לענות אמן. וכתב בערוה"ש (שהיה באשכנז) קיא, ב, שבכל אופן גם אם עוד לא התחיל בעמידה, המנהג שלא לענות אמן. ולגבי המנהג לסיים "גאל ישראל" בלחש, עיין בבית ברוך כ, נו, שפקפק עליו, ויש ששבחוהו, ועיין באש"י יז, (פג).

[7]. לדעת הגהות אשר"י ומהרי"ל, בשבת אינו צריך כ"כ לסמוך גאולה לתפילה, מפני שלפי הלימוד מהפסוק, החיוב לסומכן הוא רק ביום צרה, אבל בשבת שאינו יום צרה, אין צריך לסמוך. וכתב הב"י שדבריהם נראים. אולם כתב הרמ"א קיא, א, שלכתחילה טוב להחמיר ולסמוך גם בשבת, ובשעת הצורך אין צריך לסומכן. ובכה"ח קיא, ט, כתב שדין שבת כחול. אבל במ"ב ט, ובאו"ה שם, וילקוט יוסף קיא, ה, כתבו שאם שמע בשבת בין גאולה לתפילה קדיש וקדושה – יענה. אמנם אם איחר, לא יתפלל עם הציבור ואח"כ יאמר ק"ש וברכותיה כפי שנוהגים בערבית, אלא יתפלל כסדר כדי לסמוך גאולה לתפילה.

פורסם בקטגוריה פרק טז - ברכות קריאת שמע. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן