ה – מתי אין אומרים חזרת הש"ץ

פורסם בקטגוריה פרק יט - חזרת הש"ץ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/02-19-05/

כשאין זמן להתפלל תחילה בלחש ואח"כ חזרת הש"ץ, כגון שמספר אנשים מוכרחים לצאת לעבודה ובלעדיהם אין מניין. כדי שתפילתם תהיה במניין, יתפללו כולם ביחד בלחש, וכדי שלא להפסיד קדושה, יתחיל החזן לומר בקול את שלוש הברכות הראשונות, ויענו אחריו קדושה, ומתחילת ברכת "אתה חונן" יתפלל בלחש (רמ"א קכד, ב).

וכן במניין מצומצם, שחלקם מאריכים מאוד בתפילתם, ולחבריהם קשה להמתין עד שיסיימו, מפני שהם ממהרים לצאת לדרכם, מותר להם לוותר על חזרת הש"ץ, והחזן יאמר את שלוש הברכות הראשונות בקול כדי שיאמרו קדושה. ואמנם למדנו שבשעת הדחק אפשר לומר חזרת הש"ץ כאשר חלק מהתשעה עדיין עומדים בתפילתם, מכל מקום לכתחילה יתכן שעדיף שלא להיכנס לספק זה, ומוטב שיוותרו על חזרת הש"ץ.

כשיש מניין שחבריו רגילים לפטפט בתפילה, עד שישנו חשש שלא יהיו שם תשעה שיענו אמן אחר החזן, יש מקום לשקול אם לבטל את חזרת הש"ץ, שאולי מוטב לוותר על חזרת הש"ץ כדי למעט את חילול ה' שנגרם עקב הדיבורים בחזרת הש"ץ. והמנהג הרווח שלא לבטל את חזרת הש"ץ במקום שרגילים לפטפט בתפילה. ובכל הדינים האלה צריך רב המקום לפסוק[4].

כאשר החזן מתחיל את שלוש הברכות הראשונות בקול רם, ישנם שני מנהגים מתי הציבור יתחיל להתפלל. יש נוהגים להתחיל להתפלל אחר שיסיים החזן את ברכת 'הא-ל הקדוש' (מ"ב קכד, ח). ויש נוהגים להתחיל להתפלל עם החזן (כה"ח קכד, י). ונראה להמליץ שבתפילת שחרית יתחילו להתפלל עם החזן, כדי שלא להפסיק באמצע ברכת 'אמת ויציב'. ובתפילת מנחה, מי שרגיל להאריך בתפילתו, טוב שיתחיל להתפלל עם החזן, כדי שיוכל לסיים את התפילה ולענות על הקדיש שאחריה. והרגיל לקצר, טוב שיתחיל להתפלל אחר שיסיים החזן 'הא-ל הקדוש'[5].

כשמוותרים על חזרת הש"ץ בתפילת שחרית ויש שם כהנים, כדי שלא להפסיד את ברכת כהנים, מוטב שהכהנים יטלו את ידיהם לפני התפילה, ויעמדו להתפלל במקום שהם רגילים לשאת כפיים, וכשיגיע החזן לברכת "רצה", יתחיל שוב להתפלל בקול, וכך יוכלו הכהנים לברך את ישראל אחר סיום ברכת "מודים". ומי שנמצא באותו מקום בתפילת לחש, יענה אחריהם אמן (ע' מ"ב קכח, עא).


[4]. הרדב"ז (סי' אלף קסה) כתב שהרמב"ם ביטל את התפילה בלחש מפני המפטפטים בחזרת הש"ץ, והורה שהחזן יאמר את התפילה בקול רם, והבקיאים יתפללו עימו בלחש. אמנם לכתחילה כמובן ראוי להתפלל פעמיים כתקנת חכמים. ועיין בילקוט יוסף קכד, יז, וביחו"ד ג, טז, שסיכם את החיוב לומר חזרת הש"ץ, וסיכם שאם יש חשש שלא יהיו תשעה שיענו אמן, עדיף שלא לומר חזרת הש"ץ.

[5]. בפשטות מנהג אשכנזים שהקהל מתחיל אחר ברכת 'הא-ל הקדוש', ולמנהג ספרדים מתחיל עם החזן. ויסוד ההבדל נעוץ ביחס לברכת 'הא-ל הקדוש', שנחלקו הפוסקים אם הלכה כירושלמי הסובר שיש מעלה מיוחדת בעניית אמן על ברכות 'הא-ל הקדוש' ו'שומע-תפילה', שלדעת הרמ"א עונים עליהם אמן באמצע ברכות ק"ש, ולשו"ע דינם כשאר הברכות שאין עונים עליהם אמן באמצע ברכות ק"ש, כמובא בשו"ע סו, ג. ולכן למ"ב יתחיל אחר ברכת 'הא-ל הקדוש', כדי שיענה עליה אמן, ולמנהג ספרדים אין בזה עניין. וכן מבואר בשו"ע קט, א. ועיין בילקוט יוסף (מהדו"ק) ח"א ע' רפ-רפא.

ואע"פ כן כתבתי דרך אחת לספרדים ואשכנזים, משום שבשחרית מכמה טעמים יש סברה שגם האשכנזים יתחילו עם החזן: א) לכתחילה יש מקום לחוש לדעת השו"ע שלא לענות אמן על 'הא-ל הקדוש' באמצע ברכות ק"ש, ואם יתחיל להתפלל עם החזן יצא מהספק. ב) מצד התפילה במניין, יש מעלה שכל העשרה יתחילו להתפלל ביחד (כמבואר פרק ב, הערה 2). ג) יותר קל לענות על קדושה אחר ברכת "מחיה המתים" מאשר באמצע ברכת "אמת ויציב". ד) אולי תפילתו עם החזן במניין תחשב לו במקום עניית אמן (וע' מ"ב קט, יג-יד). ובמנחה, יותר קל להמליץ לאשכנזים הרגילים להאריך, שיתחילו עם החזן, שעל ידי כך יזכו לענות על קדיש שאחר התפילה, שבוודאי אין מעלתו פחותה ממעלת אמן של 'הא-ל הקדוש'. ולמקצרים, גם על פי מנהג ספרד טוב שיתחילו אחר 'הא-ל הקדוש', כדי שיזכו לענות אמן אחר ברכות הש"ץ, ובכללן 'הא-ל הקדוש' שי"א שיש בו מעלה מיוחדת. ועוד, שלא יהיו בטלים אחר שיסיימו את תפילתם.

פורסם בקטגוריה פרק יט - חזרת הש"ץ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן