י – כהן רשע

פורסם בקטגוריה פרק כ - ברכת כהנים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/02-20-10/

המצווה לשאת כפיים חלה על כל הכהנים, בין צדיקים בין רשעים. לפיכך, גם כהן שחוטא באכילת מאכלים אסורים או בגילוי עריות ובשאר עבירות (חוץ מהעבירות שיפורטו בהמשך), חייב לעלות לדוכן. ואם ימנע עצמו מלברך, רק יוסיף חטא על פשע. וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות תפילה טו, ו): "שאין אומרים לאדם רשע, הוסף עוד רֶשַע והימנע מן המצוות".

ואין לתמוה איך כהן רשע יברך את ישראל, כי באמת ה' הוא המברך את עמו ישראל באהבה. וכדי שהברכה תתגלה בעולם, נצטוו הכהנים לבטאה בשפתיים, ועל ידי כך נגביר את הכרתנו בכך שה' הוא מקור הברכה בעולם. וכיוון שהכהנים ככלל הם הקבוצה בעלת התפקיד המקודש ביותר בעם ישראל, לפיכך נבחרו לבטא את הרצון האלוקי לברך את עם ישראל. אבל אין הברכה תלויה בצידקותו הפרטית של הכהן המברך, אלא ברצון האלוקי לברך את עם ישראל (רמב"ם שם ז; ועיין עולת ראי"ה ח"א ע' רפג).

אבל אם חטא הכהן בחטאים הפוגעים בכהונתו, קנסו אותו חכמים, ואסרו עליו לעלות לדוכן. למשל, כהן שנשא גרושה, אסור לו לברך ברכת כהנים. וכן כהן שאינו נזהר שלא להיטמא למתים, אסור לו לשאת את כפיו. והטעם, שהואיל ואיסורים אלו נועדו לשמור על קדושתם המיוחדת של הכהנים, החוטא בהם פוגע בכהונתו, ולכן קנסו אותו חכמים שלא יוכל לעלות לדוכן, וכן לא יעלו אותו לתורה בעלייה הראשונה המיוחדת לכהנים.

ואם יחליט לחזור בתשובה, עליו לגרש תחילה את אשתו הפסולה, ולידור נדר על דעת רבים שיותר לא ישא נשים שאסורות עליו, ולאחר מכן יוכל לחזור ולישא כפיים. וכן אם היה רגיל להיטמא למתים, עליו לקבל על עצמו ששוב לא יטמא למתים (שו"ע או"ח קכח, מ-מא).

וכהן שעבד עבודה-זרה נפסל מלברך ברכת כהנים. ולומדים זאת מדין עבודת בית-המקדש, שכשם שכהן שעבד עבודה-זרה פסול מעבודת בית-המקדש, כך הוא פסול מלשאת את כפיו (מנחות קט, א, ותוס' שם). אבל אם חזר בתשובה שלימה, יוכל לחזור ולשאת את כפיו (שו"ע או"ח קכח, לז).

ישנם פוסקים שמשווים את דינו של מחלל שבת בפרהסיא, היינו בפני עשרה יהודים, לדין עובד עבודה-זרה, שאסור לו לעלות לדוכן. וכן פסק בעל ה'משנה-ברורה' (קכח, קלד). אבל לדעת כמה מגדולי האחרונים, מכמה טעמים, גם כהן שמחלל שבת יכול לעלות לדוכן. ראשית, מפני שלא ברור שאכן דין מחלל שבת כדין עובד עבודה-זרה. שנית, יש לחלק בין מחללי שבת בימינו למחללי שבת בזמנים שעברו. בעבר, כל מי שחילל שבת בפרהסיא, היה ברור שבחילול השבת שלו יש משום התרסה כנגד התורה והמצוות. אולם כיום, מחללי השבת אינם מתכוונים להכעיס, ואפילו אם הם מחללים שבת בפרהסיא, הם עושים זאת מחוסר אמונה ולימוד, ולא במטרה להתגרות ולקנטר. ולכן כהן שמחלל שבת שלא במטרה לחלל את שם ה' ולפגוע בתורה, יכול על פי הדעה המקילה לעלות לדוכן[4].

אבל כהן שמחלל שבת להכעיס, כגון כהן שהשתתף בארגון אוטובוסים בשבת או כהן שהפגין בעד פתיחת בתי עסק ובתי קולנוע בשבת, כל זמן שלא חזר בתשובה, הרי הוא כעובד עבודה זרה ופסול לעלות לדוכן.


[4]. יש מקילים כדי שבניהם לא יחשבו שהם אינם כהנים וינשאו לפסולות לכהונה, וכ"כ בשו"ת אחיעזר ח"ד ג, וכך מובא בשם האדר"ת. ובאג"מ או"ח א, לג, כתב, שמעיקר הדין מחלל שבת אינו פסול לעלות לדוכן. ושם ח"ב ד, כתב, שגם הלבושי מרדכי מיקל בזה. ועיין לעיל פרק ב' הערה 10, דעות אחרונים לצרף למניין מחלל שבת, הואיל וכיום אינם מתכוונים להכעיס.

פורסם בקטגוריה פרק כ - ברכת כהנים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן