ד – סוף זמנה

פורסם בקטגוריה פרק כד - תפילת מנחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/02-24-04/

זמן תפילת המנחה נמשך עד הערב, אלא שנחלקו הפוסקים עד אימתי בדיוק זמנה, ומחלוקתם תלויה בשאלה, מתי מסתיים זמן הקרבת התמיד של בין הערביים. יש אומרים שזמן זריקת דם התמיד היה עד שקיעת החמה בלבד, ולכן עד שקיעת החמה אפשר להתפלל מנחה (תר"י, הגר"א, מ"ב רלג, יד). ויש אומרים שזמן המנחה עד הלילה, מפני שגם עבודת קרבן התמיד של בין הערביים היתה נמשכת עד הלילה, אם בזריקת דמו או בהקטרת חלביו והעלאת נסכיו. וכן דעת רוב הפוסקים (שו"ע רמ"א רלג, א).[3]

למעשה, צריך להשתדל לסיים את תפילת מנחה עד שקיעת החמה, אולם בדיעבד אפשר לסמוך על דעת רוב הפוסקים ולהתפלל עוד כארבע עשרה דקות אחר השקיעה, שעד אז לכל הדעות עוד לא התחיל הלילה (ולמעשה עד 4.8 מעלות מעבר לאופק). גם י"ג מידות רחמים ונפילת אפיים, אפשר לומר באותו הזמן (מ"ב קלא, יז; יחו"ד ו, ז).[4]

מי שיש לו אפשרות להתפלל ביחיד לפני השקיעה או בציבור אחר השקיעה, יש אומרים שעדיף שיתפלל ביחידות לפני השקיעה, ולדעת רוב הפוסקים עדיף שיתפלל בציבור אחר השקיעה.

מניין שהתחיל להתפלל מאוחר, יש אומרים שלא יוותרו על חזרת הש"ץ, אף שתאמר אחר השקיעה. ויש אומרים שמוטב לוותר על חזרת הש"ץ, כדי שלא לאומרה אחר השקיעה. ויתחיל החזן את שלוש הברכות הראשונות בקול רם, כדי לזכותם בקדושה. ולשתי הדעות מקום בהלכה, וכשיש שם רב, הוא צריך להכריע בשאלות כאלה.[5]


[3]. לדעת תר"י עד השקיעה היו זורקים את דם התמיד, ולרש"י גם בבין השמשות אפשר לזרוק את דם התמיד. בנוסף לכך, גם לסוברים שזריקת הדם עד השקיעה בלבד, יש אומרים שתפילת המנחה כנגד הקרבת איברי התמיד ומנחתו והקטורת של בין הערביים, שזמנם נמשך בדיעבד גם בבין השמשות. וכ"כ בהגה"מ ומנחת כהן. ואף אם לעניין זריקת הדם צריך להחמיר, שהוא ספק דאורייתא, לגבי תפילה שהיא דרבנן, הלכה כמיקל. ועוד, שלשיטת ר"ת בין השמשות מתחיל רק בשקיעה השניה שהיא חמישים ושמונה דקות וחצי אחר שקיעת החמה הנראית, נמצא שלדעתו הוא יום גמור. ואף שלמעשה איננו נוהגים כר"ת, כיוון שרבים כתבו כמותו, אפשר לצרף את שיטתו.

[4]. דעת הגר"א ומ"ב רלג, יד, וערוה"ש ט, שזמנה עד שקיעת החמה בלבד. אולם לדעת רוה"פ אפשר להתפלל גם בביהש"מ, וכן דעת שו"ע ורמ"א רלג, א, ושאגת אריה יז, וכן דעת רוה"פ, כמבואר ביחו"ד ה, כב; ו, ז; וביבי"א ח"ז לד; ובפס"ת רלג, ו.

14 דקות אחר השקיעה הוא זמן שתמיד לכל הדעות עדיין נמשך בו ביהש"מ, אמנם בדרך כלל ביהש"מ נמשך יותר זמן כמבואר להלן (כה, ה, 3), ועל פי המבואר שם אפשר להתפלל מנחה עד שהחמה תשקע מעבר לאופק 4.8 מעלות, שאז הוא זמן צאה"כ לדעה המקדימה, ועד אז נמשך זמן ביהש"מ לכל הדעות.

נחלקו האחרונים אם אפשר להתחיל מנחה בביהש"מ כאשר ידוע שהתפילה תסתיים אחר צאת הכוכבים (14 דקות מהשקיעה, וליתר דיוק 4.8 מעלות מעבר לאופק). בערוה"ש קי, ה, וארץ צבי קכא התירו, ובמ"א פט, ד, וכה"ח רלג, ה, אסרו. ונראה שאפשר לצרף את הסוברים שביהש"מ נמשך עד 6.2 מעלות, ואת דעת ר"ת, ולהתיר להתחיל להתפלל באותו הזמן, אבל להתחיל חזרת הש"ץ לא. (ועיין להלן כה, 3, יבי"א ז, לד, ופס"ת רלג, ז).

לעניין וידוי ונפילת אפיים, לדעת בן איש חי ש"ר כי תשא ח, אפשר לומר וידוי בכל בין השמשות, וי"ג מידות רחמים עד אמצע בין השמשות, אבל לגבי נפילת אפיים כתב באות יד, שב ואל תעשה עדיף ולא יפול על פניו בבין השמשות. וכ"כ בכה"ח קלא, כז, נא. אבל דעת רוה"פ כמובא למעלה.

[5]. למ"ב רלג, יד, עדיף להתפלל ביחיד לפני השקיעה, וכך נהגו להורות גדולי ליטא. לעומתם דעת רוב הפוסקים שעדיף להתפלל במניין, כמובא בפס"ת רלג, ו, וביחו"ד ה, כב. ולעניין חזרת הש"ץ, למ"ב פשיטא שלא יאמר, ובכה"ח רלב, ט, כתב עפ"י האר"י שיאמר חזרת הש"ץ גם אם תמשך אחר השקיעה, וכ"כ בערוה"ש רלב, ו; ויחו"ד שם. ועיין בפס"ת רלב, ב.

פורסם בקטגוריה פרק כד - תפילת מנחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן