חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

א – זמן תפילת שחרית

כפי שלמדנו (לעיל ב, ב-ה), לדעת רוב הפוסקים, נשים חייבות להתפלל בכל יום תפילת עמידה של שחרית ומנחה, וכן ראוי לנהוג לכתחילה. אם כן צריך לדעת אימתי הוא זמן תפילת שחרית ואימתי הוא זמן תפילת מנחה.

גם למנהגן של נשים רבות שמתפללות תפילת עמידה רק פעם אחת ביום, בשחרית או במנחה, צריך לדעת את זמניהן, כדי לכוון את התפילה לזמן של שחרית או מנחה.

זמני התפילות נקבעו על ידי אנשי כנסת הגדולה על פי זמן קרבן התמיד, שחרית כנגד זמן הקרבת תמיד של שחר, ומנחה כנגד זמן הקרבת תמיד של בין הערביים. זמן תפילת מנחה יבואר בהמשך (יח, א), ועתה נבאר את זמן תפילת שחרית.

תמיד של שחר קרב מ'עמוד-השחר', לפי זה זמן תפילת שחרית היה צריך להיות לכתחילה מ'עמוד-השחר'. אלא שאמרו חכמים שראוי להתפלל אחר 'הנץ-החמה', שנאמר (תהלים עב, ה): "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ" (ברכות ט, ב). אמנם בדיעבד, המתפלל משעלה 'עמוד-השחר' יצא, מפני שהתפלל בזמן הכשר להקרבת התמיד של שחר (שו"ע פט, א; וע' פניני הלכה תפילה יא, 4). 'עמוד-השחר', הוא הזמן שבו נראה האור הקלוש הראשון שבמזרח, ו'הנץ-החמה' הוא זמן זריחת השמש. והזמן המשובח ביותר לתפילת שחרית הוא כ'ותיקין', שהיו מתפללים עמידה ב'הנץ-החמה', לקיים מה שנאמר: "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ".[1]

ונמשך זמנה עד סוף ארבע שעות, שכן זמן הקרבת תמיד של שחר עד סוף ארבע שעות. בדיעבד, אשה שלא הספיקה להתפלל עד סוף ארבע שעות, יכולה להתפלל שחרית עד חצות היום, ואף שאין לה שכר כמי שהתפללה בזמן, מכל מקום שכר תפילה יש לה (שו"ע פט, א). אבל אשה שרוצה לומר את ברכות קריאת שמע, גם בדיעבד לא תאמרם אחר ארבע שעות.

ומי שנוהגת להתפלל בכל יום תפילת עמידה אחת, בשחרית או במנחה, אם עברו ארבע שעות ולא התפללה שחרית, מוטב שתתפלל באותו יום מנחה. ואם היא חוששת שאולי תשכח להתפלל מנחה, תתפלל שחרית עד חצות היום.[2]


[1]. ישנם חילוקי דעות בהגדרת זמן 'עמוד-השחר', ונתבארו בפניני הלכה תפילה יא, ב, 1. ככלל אפשר לומר, שלעולם אין 'עמוד-השחר' פחות מ- 72 דקות לפני 'הנץ-החמה'. כלומר משהגיע הזמן של 72 דקות לפני 'הנץ-החמה' כבר ודאי היה 'עמוד השחר'.

דרך אגב ראוי לדעת, שכל המצוות שזמנן ביום, כדוגמת תקיעת שופר וברית מילה, זמנן מתחיל ב'הנץ-החמה', מפני שזמן היום מוגדר על פי השמש. אולם בדיעבד אם נעשו משעלה 'עמוד-השחר' – יצאו בהן ידי חובה, כי מבחינה מסוימת כבר מתחילת האור מתחיל היום (מגילה כ, א).

[2]. נחלקו התנאים בסוף זמן קרבן תמיד של שחר וממילא בסוף זמן תפילת שחרית, לרבי יהודה עד סוף ארבע שעות, ולחכמים עד חצות. והלכה כרבי יהודה, מפני שבמסכת עדויות, שכל משניותיה נבחרו להלכה, מובאת דעתו של רבי יהודה. לפיכך, זמן תפילת שחרית עד סוף ארבע שעות (ברכות כז, א). ואע"פ כן לדעת רוב הפוסקים, לא נדחו לגמרי דברי חכמים, ואפשר בדיעבד להתפלל שחרית עד חצות, ואע"פ ששכר תפילה בזמנה אין אז, מכל מקום שכר תפילה יש (שו"ע או"ח פט, א). אמנם מובא בהליכות שלמה ח, מב, שהואיל ויש סוברים שלדעת רבי יהודה גם בדיעבד אי אפשר להתפלל שחרית אחר ארבע שעות (ע' בפ"ה תפילה יא, 16), וכיוון שממילא אשה רשאית לצאת בברכות השחר, עדיף שלא תיכנס למחלוקת, ולא תתפלל אחר ארבע שעות. אולם גם הוא מודה שהמנהג שמתפללות עד חצות, וכך דעת השו"ע. ונראה שגם את פסוקי דזמרה וברכותיהם רשאיות לומר לפני התפילה. ובשו"ת מחזה אליהו יט, (יד), חושש להאיץ בנשים להתפלל עד ארבע שעות, מפני טרדתן. והן כאנוסות שאינן יכולות להתפלל בזמן. והביאוהו בהליכות ביתה ו, (כ), ובהליכות בת ישראל ב, יא. והנראה למעשה כתבתי למעלה.

לעניין ברכות קריאת שמע, נחלקו הפוסקים אם אפשר לאומרן בדיעבד עד חצות. ואף שהמ"ב סובר לגבי גברים שמי שלא אמרן מחמת אונס רשאי לברכן עד חצות (ע' פ"ה תפילה יא, 17). מ"מ לגבי אשה שאינה חייבת לברכן, ואין אפשרות לאומרן בנדבה, נראה פשוט שמוטב שלא תיכנס לספק ולכן לא תאמר אותן אחר ארבע שעות.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן