חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ב – טעות והפסקה באמצע התפילה

אשה שנזכרה באמצע תפילתה שדילגה או טעתה באחת משלוש עשרה הברכות האמצעיות, עליה לחזור לאותה ברכה שטעתה בה, ומשם ואילך תמשיך להתפלל כסדר. ואע"פ שהיא חוזרת על ברכות שכבר אמרה, כיוון שכל הברכות שאמרה אחרי הדילוג או הטעות היו שלא על פי הסדר, נחשב כאילו לא אמרה אותן, ועליה לחזור לאומרן כסדר (ברכות לד, א כפירוש הרשב"ם; שו"ע קיט, ג).

ואם דילגה או טעתה באחת משלוש הברכות הראשונות או האחרונות – אם כבר סיימה את אותה הברכה בטעות, או שדילגה עליה והתחילה את חברתה, כשתבוא לתקן עליה לחזור לתחילת שלוש הברכות. מפני שעניינן של שלוש הברכות הראשונות אחד, וכן עניינן של שלוש הברכות האחרונות אחד (ע' לעיל יב, ט), ולכן הן נחשבות כמקשה אחת, וכל הטועה באחת מהן כאילו טעתה בכולן, ועליה לחזור לתחילתן (ברכות לד, א; רמ"א קיד, ו. דוגמא לדין זה להלן יג, ח).

ואם כבר סיימה את תפילתה, ונזכרה שדילגה או טעתה באחת מן הברכות, עליה לחזור ולהתפלל. ואפילו אם עדיין לא פסעה שלוש פסיעות אחורנית, אם סיימה את כל התחנונים ועמדה לפסוע – עליה לחזור לתחילת התפילה (שו"ע קיז, ה).

מי שהפסיקה באמצע תפילת שמונה עשרה בדיבור או בשתיקה, אם ההפסקה היתה קצרה, ממשיכה להתפלל ממקום שהפסיקה. ואם ההפסקה היתה ארוכה, כשיעור שיכלה לגמור את התפילה מתחילתה ועד סופה, חוזרת לתחילת התפילה. יש אומרים, שאין בזה הבדל בין אם ההפסקה נבעה מרצונה או מחמת אונס, בכל מקרה, כיוון שהיתה כשיעור שיכלה לגמור את כל תפילתה, חוזרת לראש (שו"ע קד, ה, וכך מנהג ספרדים). ויש אומרים, שרק אם ההפסקה היתה מחמת אונס, חוזרת לראש; אבל אם הפסיקה ברצון, גם אחר הפסקה ארוכה, חוזרת להתפלל ממקום שפסקה (רמ"א סה, א; מ"ב קד, טז, וכך מנהג אשכנזים).

בהמשך (יד, א-ב) יבואר לאיזה צורך מותר להפסיק בתפילה.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן