ג – אין לשבת בתוך ד אמות של המתפלל

פורסם בקטגוריה י"ד - כבוד התפילה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/03-14-03/

לרוב חשיבותה וקדושתה של תפילת עמידה, אסרו חכמים לשבת בתוך ארבע אמות של המתפלל, מפני שהעומד בתפילה עומד לפני השכינה, וכל המתיישב שם בבטלה נראה כמי שאינו מקבל עליו עול מלכות שמים, ומבזה את מקום התפילה.

שיעור ארבע אמות הוא כשני מטרים. ליתר דיוק: אמה היא כשיעור זרועו של אדם ממוצע, ולדעת רוב הפוסקים היא כ- 48 סנטימטר, הרי שארבע אמות הן כ- 192 סנטימטר. אמנם ברור שאין צורך למדוד את המרחק מהמתפלל בסנטימטרים, אלא צריך כל אדם לנהוג כפי מה שישער בעיניו, ואם נראה שיש בינו לבין המתפלל כשני מטר, רשאי לשבת.

לאדם שעוסק בתפילה או תורה, מותר להתיישב ליד המתפלל עמידה, שהואיל והוא עוסק בתפילה או תורה, אינו פוגע בכבוד שמים (ע' פ"ה תפילה יז, יז).

אדם שישב ובא חבירו והתחיל להתפלל עמידה לידו, אע"פ שהוא אינו מתפלל או לומד, רשאי להמשיך לשבת. מפני שאין בזה ביזוי לתפילה, אלא המתפלל הוא שעשה שלא כדין, שהתחיל להתפלל בתוך ארבע אמותיו. ואע"פ כן, מידת חסידות שיקום, כדי לתת כבוד לתפילה (שו"ע רמ"א קב, ג).

לאדם חלש, מותר להתיישב בתוך ארבע אמותיו של המתפלל, אפילו כשאינו עוסק בתפילה, שהכל יודעים שמפני חולשתו נצרך להתיישב, ואין בכך פגיעה בכבוד שמים (שו"ע קב, ב). וביום הכיפורים, כמעט כולם נחשבים לחלשים מפני הצום, ומותר להתיישב בתוך ארבע אמות של המתפלל (בית ברוך כו, ט).

יש מי שמחמיר וסובר שממש מול פני המתפלל אסור לישב, ואפילו מחוץ לארבע אמותיו, מפני שהמתפלל נראה כמשתחווה לו. ולכן, אפילו אם הוא קורא קריאת שמע, וישב שם לפני שחבירו התחיל להתפלל עמידה, עליו לעמוד. ולכתחילה, טוב לחוש לדעה זו (שו"ע קב, א, מ"ב ט; כה"ח י).

פורסם בקטגוריה י"ד - כבוד התפילה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן