חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ג – תפילת ערבית

כפי שלמדנו (לעיל א, ז), יעקב אבינו תיקן את תפילת ערבית, ועל פי זה תקנו אנשי כנסת הגדולה להתפלל שמונה עשרה בלילה, וקבעו את זמן תפילת ערבית כנגד העלאת איברים ופדרים של הקרבנות, שכל מה שלא הספיקו להעלות ביום היו מעלים במשך הלילה (ברכות כו, ב). אלא שמעיקר תקנתם תפילת ערבית היא רשות. כלומר, מצווה להתפלל ערבית אבל לא חובה. והטעם להבדל בין שחרית ומנחה לערבית, ששחרית ומנחה נתקנו כנגד קרבנות התמיד של שחר ובין הערביים, היינו כנגד הזאת דמם. וכשם שבלא הזאת הדם אין יוצאים ידי חובת הקרבת הקרבן, כך חייבים להתפלל שחרית ומנחה. אבל ערבית נתקנה כנגד העלאת איברים ופדרים על גבי המזבח, שאף שמצווה להעלותם, מכל מקום אם לא העלום – הקרבן לא נפסל. לפיכך תפילת ערבית רשות. כלומר, מי שהיה מעוניין לעסוק במצווה אחרת, או שכבר עלה על מיטתו לישון, או מכל סיבה אחרת היה קשה לו להתפלל ערבית – לא היה צריך להתפלל ערבית.

אמנם במשך הדורות נהגו כל הגברים להתפלל ערבית, עד שבתקופת הראשונים כבר קבעוה חובה. ואע"פ כן אין אומרים בה חזרת הש"ץ, שהואיל ומעיקרה היא רשות, לא תקנו לה חזרת הש"ץ שנועדה להוציא את עמי הארץ ידי חובתם (שו"ע רלז, א).

נשים פטורות מתפילת ערבית. ואף לסוברים שנשים חייבות בכל התפילות שתקנו חכמים, הכוונה שחייבות בשחרית ומנחה שניתקנו כחובה, אבל תפילת ערבית היא רשות, ומנהג הגברים שקיבלו על עצמם להתפלל ערבית כחובה אינו חל עליהן. ואשה הרוצה להתפלל ערבית, תבא עליה ברכה. וכן נוהגות מקצת נשים צדקניות.[3]


[3]. לגבי עיקר דין הגברים יש דעות. לרוב הראשונים, וביניהם תוס', תר"י, רא"ש, הכוונה שיש מצווה להתפלל ערבית ואין לבטלה בחינם, אבל בסיבה קלה אפשר לבטלה, וכך כתבתי למעלה. אמנם לבה"ג, הכוונה ב'רשות' שרשאי אדם שלא להתפלל ערבית בלא שום סיבה. וע' בפניני הלכה תפילה כה, ב.

לפי זה, לכאורה לפי הסוברים שנשים חייבות בכל התפילות, כפי שהובא לעיל ב, 1, עפ"י רוב הפוסקים, אין לנשים לבטל את תפילת ערבית בחינם. וכן משמע בכה"ח רצט, סב, שנשים היודעות להתפלל נוהגות להתפלל ערבית. וע' בהליכות ביתה ו, ג, הערה ד, וכן שם בהערה א, שכך משמע מרבנו יונה והשל"ה. ואכן יש נשים צדקניות שנוהגות להתפלל שלוש תפילות ביום. אולם נראה, שמ"מ גם הם יודו שנשים לא קיבלו על עצמן להתפלל ערבית כחובה, ולכל היותר אפשר לומר שלפי דעתם תפילת ערבית היא רשות לנשים ואין לבטלה בחינם. אולם למעשה, ההוראה המקובלת וכן המנהג, שנשים פטורות מתפילת ערבית. א) מפני שלדעת פוסקים רבים נשים חייבות בתפילה אחת ביום בלבד, כמבואר לעיל ב, ג. ב) גם לדעת רוב הפוסקים, שנשים חייבות בכל התפילות, הפירוש העיקרי שהכוונה רק לתפילות החובה. ג) אף אם נאמר שהכוונה גם לתפילת רשות, לדעת בה"ג גם גברים רשאים בלא סיבה שלא להתפלל ערבית. ד) גם לתוס' הסובר שאין לבטל בלא סיבה את תפילת ערבית, אפשר לומר שנשים פטורות מערבית לגמרי הואיל ופעמים רבות הן טרודות בטיפול בילדים.

זמן תפילת ערבית: לדעת חכמים מצאת הכוכבים, וכן המנהג. ולר' יהודה מפלג המנחה, היינו שעה ורבע זמנית לפני סוף היום, והרוצים לנהוג כר' יהודה רשאים, ובלבד שיתפללו מנחה לפני פלג המנחה. והמנהג הרווח כיום כדעת חכמים. ודין זה נתבאר בהרחבה בפניני הלכה תפילה כה, ו-ז. לגבי סוף זמן תפלה, לדה"ח מלכתחילה עד חצות, ולדעת הפמ"ג מלכתחילה כל הלילה.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן