ד – אשה שנישאה לבן עדה אחרת

פורסם בקטגוריה כ"ד - נוסחי התפילה ומנהגי העדות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/03-24-04/

אשה שנישאה לבעל מעדה אחרת, דינה כדין מי שעובר לגור במקום שהכל נוהגים בו באופן שונה מכפי שהיה רגיל, שאם בכוונתו לגור שם תמיד, עליו לבטל את מנהגיו הקודמים ולנהוג כמנהג אנשי מקומו החדש (עפ"י שו"ע יו"ד ריד, ב; או"ח תסח, ד, מ"ב יד). וכן אשה שנישאה לבעל מעדה אחרת, הרי היא כמי שעברה לביתו לתמיד, ועליה לנהוג כמנהגיו. למשל, אם מנהג עדתו של בעלה לאכול קטניות בפסח – תאכל, ואם נהגו שלא לאכול – לא תאכל. אם נהגו להמתין שש שעות בין בשר לחלב – תמתין שש, ואם נהגו להמתין שעה – תמתין שעה. וכפי שכתב רבי שמעון בן צמח דוראן (תשב"ץ ג, קעט), שדבר פשוט הוא בלא ספק, שלא יתכן שישבו שניהם באופן קבוע על שולחן אחד, ומה שמותר לזה אסור לזה. ולכן צריכה האשה לילך אחר מנהגי בעלה, שאשתו כגופו.

ואשה שבעלה נפטר, אם נולד לה ממנו ילד – תישאר במנהגי בעלה, ואם לא נולד לה ממנו ילד – תחזור למנהג בית אביה.[1]

וכן לעניין נוסח התפילות, על האשה להתפלל ולברך כנוסח בעלה, כדי שלא יהיו באותו בית שני נוסחים שונים. אמנם, אם אין הדבר מפריע לבעלה, וקשה לה לעבור לנוסח שלו, במה שהיא מתפללת בשקט – יכולה להמשיך להתפלל בנוסח של בית אביה, אבל לא תתפלל או תברך בקול בנוסח אחר. וכשילדיה יגיעו לגיל חינוך, עליה לחנכם להתפלל ולברך בנוסח בעלה. ולכן גם אם בעלה הסכים שתמשיך להתפלל ולברך בנוסח שהתרגלה בו, כאשר יגיעו ילדיה לגיל חינוך, ראוי לה לעבור לנוסח בעלה, כדי שיקל עליה לחנכם לתפילה ולברכות.[2]


[1]. באג"מ או"ח א, קנח, מוכיח שדין זה מהתורה, שכן מצינו שהתורה פטרה אשה נשואה מלמלא חובת כיבוד הורים, מפני שמצוות כיבוד הורים דורשת שאם יהיה צורך לילך להלבישם ולהאכילם – תלך, וכיוון שחובת האשה לבית שהיא מקימה עם בעלה קודמת, פטרה אותה התורה מחובה זו (שו"ע יו"ד רמ, יז). הרי שלפי זה מקומה של האשה מהתורה בבית בעלה. (כאשר אין התנגשות חוזרת המצווה לנשואה לכבד את הוריה).

עוד כתב שם, שאינה צריכה התרת נדרים כדי לעבור למנהג בעלה. וכן משמע ממ"ב תסח, יד, שכיוון שלפי ההלכה העובר ממקום למקום צריך לנהוג כמנהג בני מקומו החדש, אינו צריך לעשות על כך התרה. וכ"כ בכה"ח תסח, מג. ויש אומרים שצריכה התרה, ע' בפניני הלכה פסח ט, 1. ונוהגים שלא להצריכה התרה, מפני שכבר כשהתחילה לנהוג כמנהג בית אביה, היה ברור שאם תינשא לבעל מעדה אחרת, תעבור למנהגיו, וממילא ברור שלא התכוונה לנהוג כבית אביה לתמיד, וכן מובא בהליכות שלמה תפילה א, הערה ח.

[2]. כפי שלמדנו, יסוד הדין שלא יתפללו במקום אחד בשני נוסחים שונים וינהגו בשני מנהגים שונים הוא כדי שלא תעשה מחלוקת, וכיוון שמנהג הבית נקבע על פי הבעל, הדבר תלוי בו, והוא יכול להסכים שאשתו תמשיך להתפלל כמנהג בית אביה. וכן מובא בהליכות שלמה תפילה א, ז, שרשאי הבעל להרשותה לנהוג כמנהגי בית אביה. וכן מקובל בבתים רבים, שהבעל מסכים שאשתו תמשיך להתפלל כמסורת בית אביה. ואם נהגה בתחילה כמנהגי בית אביה ואח"כ רצתה לשנות למנהגי בעלה, צריכה לעשות התרת נדרים. ע"כ. אולם בענייני מנהגי כשרות, נראה שאין להסכים לשני מנהגים באותו בית, מפני שהדבר ניכר לעין, ויש בזה משום איסור "לא תתגודדו", מה עוד שהדבר יכול לגרום להפרת שלום הבית. ולכן כתבתי שלא תתפלל ותברך בקול בנוסח אחר. וע' בתפילה כהלכתה ד, הערה ד', שכתב בשם הרב אלישיב, שוודאי מן הדין עליה לעבור לנוסח הבעל, אלא שאי אפשר לחייבה לעשות זאת בהקדם אחר שנתרגלה בנוסחה, ומ"מ תשתדל לעבור לנוסחו בטרם יגיעו בניה לגיל חינוך לתפילה.

בעל תשובה שהתחתן עם אשה דתית מבית דתי, כיוון שמבחינת הנהגות הדת הוא מצטרף אליה, יכול לנהוג כמנהגיה ולא כבית אביו. וטוב לשאול בזה שאלת חכם.

פורסם בקטגוריה כ"ד - נוסחי התפילה ומנהגי העדות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן