חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

א – חג המצות וחג הפסח

שני שמות מוזכרים לחג בתורה כנגד שתי משמעויותיו: חג המצות, שנאמר: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר" (שמות כג, טו. ובעוד מקומות בתנ"ך), וחג הפסח, שנאמר: "זֶבַח חַג הַפָּסַח" (שמות לד, כה). חג המצות כנגד גילוי האמונה, וחג הפסח כנגד סגולת ישראל.

ביציאת מצרים נתגלתה הנהגתו של ה' בעולם באופן הבולט והמוחשי ביותר, ולכן יסוד האמונה בה' נעוץ ביציאת מצרים. לכך רומזת המצה, כפי שאנו אומרים בהגדה: "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם".

גם עניינו של עם ישראל נתגלה ביציאת מצרים, שבכל המכות בלט ההבדל שבין ישראל למצרים, שהמצרים הוכו ובני ישראל ניצלו, עד מכת בכורות, שפגע המשחית בכל בתי מצרים ועל בתי ישראל פסח.

עניין זה בא לידי ביטוי גם בקרבן הפסח שמבליט את סגולת ישראל. לכן זכר שלא נימול אינו רשאי לאכול את הפסח (שמות יב, מח). קרבן הפסח ביטא את סגולת ישראל גם בכך שישראל הקריבו אותו במסירות נפש, שלמרות היות השה מאלילי מצרים, קיימו ישראל את מצוות הבורא וזבחו לה' את אלילי מצרים והיזו את דמם על פתחי בתי ישראל.

שני היסודות הללו, אמונה וישראל, קשורים ותלויים זה בזה. שלא כמו העמים האחרים שנוצרו מתוך מגמות אנושיות, עם ישראל נוסד ביציאת מצרים באופן אלוקי על ידי אותות ומופתים כדי לקבל את תורת ה'. וכל מצבם של ישראל תלוי בקשר לעניין האלוקי, שבשעה שישראל עושים רצונו של מקום ומגלים את שמו של ה' בעולם – זוכים לכל הברכות שבתורה, ובשעה שאינם עושים רצונו של מקום – באות עליהם כל הקללות שכתובות בתורה.

מנגד, גם גילוי שמו של ה' בעולם, היינו גילוי הערכים האלוקיים בעולם, תלוי בישראל, כמו שנאמר (ישעיהו מג, כא): "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ". לכן אמרו חכמים (ברא"ר א, ד): "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר", שלפני כל הדברים שנבראו בעולם, נבראה המחשבה על בריאת ישראל, כי על ידי ישראל מתגלית תכלית בריאת העולם. זהו שאמרו חכמים (שבת פח, א): "תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימים, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". ביותר התגלתה סגולת ישראל, בזה שבחר בנו ה' להיות עמו ובניו, למרות היותנו עבדים שפלים שקועים במ"ט שערי טומאה של מצרים.

נמצא אם כן ששני השמות של החג שני פנים הם של עניין אחד, והוא: גילוי שם ה' בעולם על ידי עם ישראל.[1]


[1]. קרבן הפסח מבטא את סגולת ישראל גם בכך שהוא הקרבן היחיד שאותו מקריבים כל ישראל יחד (שמות יב, ו).  ולגודל חשיבותה של סגולת ישראל, נתנה התורה הזדמנות למי שלא יכול היה להקריב את הפסח במועדו – שיקריב אותו ב'פסח שני' בי"ד באייר (במדבר ט, ו-יד). אמנם גם מי שלא יכול היה להקריב את קרבן הפסח במועדו חייב בפסח בכל איסורי חמץ, ויש בכך ביטוי לעמידה בענווה לפני ה' בחג שבו אנו חוזרים אל יסודות האמונה (להלן ה), והואיל ועניין זה כבר בא לידי ביטוי בפסח, אין עליו מצווה להשבית את החמץ לקראת אכילת פסח שני, אלא "מצה וחמץ עמו בבית" (משנה פסחים ט, ג).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן