ה – מהות המצווה

פורסם בקטגוריה ג - מצוות השבתת החמץ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/04-03-05/

שאלה יסודית התעוררה במהות מצוות ההשבתה, האם עיקר המצווה ליקח חמץ ולהשביתו; או שהעיקר שלא ישאר ברשותו של ישראל חמץ.

לפי הדעה העיקרית המקובלת על רוב הראשונים (מהרי"ק, רמב"ן ועוד), עיקר המצווה שרשותו של האדם תהיה נקייה מחמץ, ומי שיש לו חמץ צריך לבערו, ומי שאין ברשותו חמץ כבר קיים את המצווה בזה שרשותו נקייה מחמץ.

אולם מדעת כמה ראשונים (ר"ן, תוס') משמע שרק מי שיש לו חמץ מתחייב במצווה, וכשיבער את החמץ מביתו יקיים את המצווה. ומי שאין לו חמץ פטור מהמצווה. אמנם גם לפי שיטה זו לא מצינו בדברי הראשונים שהמליצו לקנות חמץ כדי לקיים בו מצוות השבתת חמץ. ואע"פ כן יש מן האחרונים שכתבו שמי שאין ברשותו חמץ לפני פסח ראוי שיהדר ויקנה לעצמו חמץ כדי לקיים בו מצוות השבתה לדעת הסוברים שצריך להשבית את החמץ בפועל.

למעשה, ישראל קדושים ומשתדלים להדר ולדאוג שיהיה ברשותם חמץ ביום י"ד בניסן, כדי שיקיימו בו מצוות השבתת חמץ לכל השיטות. ולא זו בלבד, אלא שמוסיפים לדקדק ומשביתים את החמץ בשריפה דווקא, שכן לדעת כמה פוסקים זו הדרך המהודרת ביותר להשבית את החמץ (ועיין בהמשך ה, ד).[8]


[8]. במנחת חינוך ט' מאריך בצדדי הספק ומסיק שלרש"י, רמב"ם והחינוך, המצווה בשב ואל תעשה, (וכך דעת מהרי"ק שורש קעד, ורמב"ן בתחילת מס' פסחים). ואילו לתוס' ולר"ן המצווה בקום עשה, ולפי דעתם מי שאין לו חמץ טוב שיקנה חמץ כדי לקיים מצוות תשביתו. (ור' חיים מבריסק חידש שמחלוקת זו תלויה במחלוקת ר' יהודה וחכמים, שלר' יהודה מצווה להשבית דוקא בשריפה, ולחכמים בכל דבר, והפוסקים כר' יהודה יסברו שיש כאן מצווה חיובית. וצ"ע). ועיין בפס"ת תמה, ו, שהזכיר מקצת האחרונים בזה, שמהר"ש ענגיל וחלקת יואב ומקו"ח סוברים שיש מצווה שיהיה לו חמץ כדי שיבערנו, ולעומתם שו"ע הרב תלו, כא, ודברי חיים א, ט, וח"י ד, ואבני נזר או"ח שיח, סוברים שאין מצווה להשיג חמץ ולבערו. וכאמור המנהג להדר ולבער בפועל חמץ כדי לצאת ידי כל הדעות. ואף המ"ב תמה, י, כתב שטוב להשאיר כזית חמץ כדי לקיים בו מצוות ההשבתה.

מה שכתבנו שכדי לקיים את המצווה צריך כזית, הוא מפני שלדעת הרבה פוסקים רק שיעור כזית חייב בביעור (עיין מ"ב תמב, לג), וגם למחמירים לחייב ביעור בפחות משיעור כזית, יתכן שזה כדי שלא יאכלנו ויעבור באיסור אכילה שקיים גם בחצי שיעור, אבל באיסור בל יראה ובל ימצא, לדעת רובם הגדול של הפוסקים אין איסור דאורייתא בחצי שיעור, וכ"כ בדגול מרבבה סי' תמב, וחכם צבי פו, ושאגת אריה פא. ומצוות השבתת חמץ לדעת רבים קשורה לאיסור "בל יראה" ו"בל ימצא". (ועיין בספ"כ טו, ד, שכתב שלא לשפוך נפט על החמץ אלא על העצים, כדי שהחמץ יתבער בשריפה ולא על ידי פגימת טעמו מהנפט. ובס' הלכות חג בחג ח, י, שם מבאר בהערה 17 שאין צורך לדקדק בזה, מפני שהעיקר הוא להפוך את החמץ לאפר ולא לפוגמו ע"ש).

פורסם בקטגוריה ג - מצוות השבתת החמץ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן