חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ו – זמני כניסת איסור אכילה והנאה מחמץ

כפי שלמדנו (לעיל ב, ב), מצוות השבתת החמץ צריכה להתבצע עד חצות יום י"ד בניסן, וכל רגע ורגע שאדם מישראל משהה את חמצו אחר חצות היום הרי הוא מבטל מצוות עשה של השבתת החמץ. מחצות היום מתחיל גם איסור התורה, שלא לאכול וליהנות מהחמץ (רמב"ם הל' חמץ ומצה א, ח, וראו לעיל בהלכה א).

כדי להרחיק את האדם מהעבירה הוסיפו חכמים ואסרו את החמץ בהנאה עוד שעה, ובאכילה הוסיפו ואסרו שתי שעות, שכן ביום מעונן עלולים לטעות עד שתי שעות.

כך מחשבים את השעות: מחלקים את היום לשנים עשר חלקים שווים, וכל חלק נקרא שעה זמנית. מתחילת השעה החמישית החמץ אסור באכילה, ומתחילת השעה השישית החמץ אסור בהנאה, ומתחילת השעה השביעית מתחיל איסור התורה, שלא לאכול וליהנות מהחמץ.

נמצא שלמעשה, כל ארבע השעות הראשונות של יום י"ד מותר לאכול חמץ, ובשעה החמישית אסור לאכול מדברי חכמים אבל מותר עדיין ליהנות מהחמץ, למשל, אפשר להאכיל את החמץ לבהמה או למוכרו לגוי. ומשנכנסה שעה שישית של היום החמץ אסור בהנאה מדברי חכמים, וממילא אין הוא נחשב ברשותו, ואין יותר אפשרות למוכרו לגוי או לבטלו, ורק על ידי ביעורו בשריפה או פירורו וזריקתו לים או לרוח אפשר להשביתו (שו"ע תמג, א).

נחלקו הפוסקים בשאלה, מאימתי מחשבים את שעות היום. לשיטת בעל ה'מגן-אברהם' מעלות השחר, היינו מהראות האור הראשון במזרח, ולדעת הגר"א מהנץ החמה, היינו מעת הראות השמש עצמה במזרח. ההבדל בין עלות השחר להנץ החמה הוא יותר משעה, ולכן בכל הלכה התלויה בשעות היום, מובאים בלוחות שני זמנים, המוקדם לפי שיטת ה'מגן-אברהם' והמאוחר לשיטת הגר"א, כך הוא לגבי קריאת שמע שזמנה עד סוף שלוש שעות, וכך לגבי תפילת שחרית שזמנה עד סוף ארבע שעות (פנה"ל תפילה יא, י, 14).

למעשה, כיוון שסוף זמן אכילת החמץ, וכן סוף זמן ההנאה, המכירה והביטול הם מדברי חכמים, הלכה כדברי המקילים, שבכל ספק שבדברי חכמים הלכה כמיקל. והרוצה להדר בזה, תבא עליו ברכה (מ"ב תמג, ח). [9].


[9]. התעוררה שאלה לגבי אדם שנמצא באמריקה וחמצו בארץ ישראל, עד מתי יוכל לבטל ולמכור את חמצו, האם עד סוף שעה חמישית של מקום החמץ, או עד סוף שעה חמישית של מקום האדם, שזה כשבע שעות אחר סוף זמן ביטול חמץ בארץ ישראל. לדעת רוב הפוסקים הולכים אחר המקום שהאדם נמצא, ויש סוברים שהולכים אחר המקום שהחמץ נמצא. לכתחילה חוששים לזמן המוקדם יותר, ובדיעבד הולכים אחר המקום שהאדם נמצא, וכ"כ אג"מ ד, צד-צה. וראו להלן ו, 7, לעניין מכירת חמץ, ובפס"ת תמג, א.

השיטה הראשונה נקראת על שם מ"א אף שהוא עצמו הסתפק בזה. ועי' ברמ"א תמג, א, ומ"ב ט, שלדעת תה"ד מדובר בשעות קבועות, ובהפסד מרובה אפשר לסמוך עליו.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן