ו – האם צריך לבדוק אחר פירורים קטנים מכזית

פורסם בקטגוריה ד - בדיקת חמץ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/04-04-06/

מגמת הבדיקה למצוא חתיכות חמץ ששיעורם כזית, שעל חמץ בשיעור כזית המונח במקום אחד בביתו עובר באיסור בל יראה ובל ימצא, אבל על חמץ הקטן משיעור כזית לא חל איסור בל יראה ובל ימצא. וכל מקום שלפעמים נכנסים בו עם חמץ צריך לבדוק, ובבית שיש בו ילדים קטנים, צריך לחפש בכל מקום שיד הילדים מגעת, אבל בארונות או מדפים גבוהים שיד הילדים אינה מגעת אין צריך לבדוק.

ויש מחמירים וסוברים שמגמת הבדיקה שלא ישאר בבית שום פירור של חמץ הראוי לאכילה, שאם ישאר אפילו פירור אחד יש חשש שמא ישכח בפסח ויבוא לאכלו ויעבור על איסור תורה. ואף שאין נענשים על אכילת חמץ ששיעורו פחות מנפח זית, מכל מקום איסור אכילה מהתורה קיים גם בפחות משיעור כזית. לפי שיטה זו צריך לבדוק בדקדקנות רבה את כל הבית, ולשים לב גם לפירורים קטנים שמא הם חמץ. בדיקה כזו בבית רגיל צריכה לקחת לכל הפחות שעתיים. אמנם גם לדעת המחמירים אין צורך לבדוק אחר פירורים קטנטנים שאין ניכר שהם אוכל, וכן אין צורך לחפש אחר פירורים מטונפים שאינם ראויים לאכילה. למשל, אין צורך לחטט בחריצים שבין המרצפות, הואיל והפירורים ששם מאוסים ואינם ראויים לאכילה.

למעשה, הרוצה להחמיר ולבדוק אחר פירורים הקטנים מכזית תבא עליו ברכה, אבל ההלכה כדעה המקילה. והטעם לכך, מפני שחובת בדיקת חמץ מדברי חכמים, שמן התורה מי שביטל את החמץ בלבו כבר נפטר מאיסור חמץ ואינו צריך לבדוק את ביתו, וחכמים הם שחייבו בנוסף לביטול גם לבדוק את החמץ ולבערו. וכאשר ישנה מחלוקת בדברי חכמים, ידו של המיקל על העליונה.

וכל זה אמור לגבי הבית, אבל ברור שאת כל המקומות שבאים במגע עם מאכלי פסח חייבים לנקות היטב, שלא ישאר שם אפילו פירור אחד של חמץ, שאפילו כל שהוא חמץ אוסר את המאכלים בפסח. לפיכך צריכים לנקות היטב את שולחן האוכל, השיש וארונות המטבח עד שלא ישאר שם אפילו פירור חמץ.[5]


[5]. בשועה"ר תמו קונ"א א', באר שדעת רוב הראשונים שאין צריך לבער פחות מכזית. (ועיין בבירור הלכה מה, א, בסוגיית בצק שבסדקי העריבה). ובמ"ב תמב, לג, הביא מחלוקת הפוסקים אם חייבים לבער חמץ ששיעורו פחות מכזית, יש אומרים שהואיל ואם יאכל אותו בפסח יעבור איסור – צריך לבערו, ויש מקילים בזה. ובשעה"צ נ"ב כתב שנהגו להחמיר ולבערו. אבל לא כתב אם צריך לבדוק אחר פירורים הקטנים מכזית, ומשעה"צ תמב, ס, נראה שהעיקר הוא שהבדיקה נועדה לצורך מציאת כזית חמץ. וכן דעת הפר"ח ועוד הרבה פוסקים. לעומת זאת הח"א קיט, ו, מחמיר לחפש אפילו פירורים קטנים, וכן כתב החזו"א או"ח קטז, יג, ויח.

ולכאורה אפשר לתלות מחלוקת זו בטעם הבדיקה, שלרש"י הוא כדי שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא, ובזה לדעת כל הפוסקים כמעט אינו עובר בפחות מכזית, וכפי שבאר בשאגת אריה פ"א שאין בזה חזי לאיצטרופי כבאיסורי אכילה. והחכ"צ פ"ו כתב שאין בזה אחשביה הואיל ואין בו מעשה. אבל לתוס' חיוב הבדיקה הוא מפני החשש שמא יאכל חמץ שנותר בבית, ואם כן לכאורה צריך לבדוק גם אחר פירורים קטנים הראויים לאכילה, שהאוכלם עובר באיסור תורה. והואיל ואנו סוברים כשני הטעמים, וכ"כ הר"ן כשני הטעמים, אולי צריך להחמיר. אלא שנראה שגם לתוס' אפשר לומר שכל מה שתקנו חכמים לבדוק בנוסף לביטול, הוא מחשש שמא לא יבטל את החמץ בלב שלם או שמא ימצא עוגה ויבוא לאוכלה, וכל זה שייך רק בחתיכה של כזית שיש בה חשיבות ומעוררת חשק לאוכלה (שעליה גם חייב בכרת). ואפילו אם ימצא שקד-מרק זרוק באיזה מקום, לא מסתבר שיבוא לאוכלו הואיל והיה זרוק במקום שלא רגילים לשמור אוכל. (ואף אם יאכלנו, אפשר לומר שאינו מתכוון לאכילה אלא הוא מתעסק בניקוי הפירורים, רק שבמקום לזורקם לפח מכניסם לפיו, וא"כ אין בזה איסור תורה, ולחשש איסור חכמים לא תיקנו בדיקה. אמנם יתכן שהנוהג להכניס פירורים לפיו, ראוי לו יותר להחמיר כדעת החזו"א).

ועיין בספר הלכות חג בחג פ"ו הערה 2 שהזכיר שתי הדעות, והביא כדמות ראיה לדעה המקילה מזה שמשמע מהגמ' פסחים ד, א, שמשך הבדיקה פחות משעה. ועיין בספר סידור פסח כהלכתו יג, הערה 39 שמחמיר לבדוק אחר פירורים. גם בספר בדיקת חמץ וביעורו פ"ב, א, מחמיר מאד בפירורים. אך כיוון שזו מחלוקת בדברי חכמים הלכה כמיקל. אלא שצריך לחלק בין כל הבית ובין המקומות שיבואו במגע עם האוכל, כפי החילוק שבין הכשרת כלים ובדיקת חמץ.

פורסם בקטגוריה ד - בדיקת חמץ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן