אדם הנוסע לחוץ לארץ לפני הפסח, ובתוכניתו לחזור לביתו אחר חג הפסח, אם הוא עוזב את ביתו בתוך שלושים יום הסמוכים לחג הפסח, היינו מחג הפורים ואילך, חייב לבדוק את ביתו מחמץ קודם שיצא מביתו. ואף שבודאי לפני פסח יבטל את חמצו, כבר למדנו שתיקנו חכמים שבנוסף לביטול החמץ צריך גם לבדוק את הבית מחמץ, וכיוון שהוא בתוך שלושים יום הסמוכים לפסח – כבר חלה עליו מצוות בדיקת חמץ, וצריך לבדוק את חמצו לאור הנר בלילה האחרון לשהייתו בביתו. ולא יברך על בדיקה זו מפני שהיא לפני הזמן שתיקנו חכמים לבדוק (לעיל ד, ג).
אבל אם הוא נוסע לפני שלושים יום, כלומר לפני חג הפורים, אינו צריך לבדוק את החמץ לפני נסיעתו, ובערב פסח יבטל את כל החמץ שברשותו, ובזה ינצל מאיסור חמץ. וכשיחזור לביתו אחר הפסח, אם ימצא בביתו חמץ חשוב, יבער אותו מהעולם.
כאשר כוונתו לחזור מחוץ לארץ לביתו מעט לפני פסח או בתוך הפסח, תיקנו חכמים שאפילו אם הוא יוצא מביתו בתחילת השנה, חייב לבדוק את ביתו קודם צאתו, שמא תארע תקלה בדרכו ולא יספיק לחזור לבדיקת חמץ (פסחים ו, א, עפ"י רמב"ם). ואם ימנה שליח שיבדוק עבורו בליל י"ד במקרה שלא יספיק לחזור, אינו חייב לבדוק קודם צאתו. כיום שיש אפשרות להתקשר מכל מקום בעולם בטלפון, כל מי שיש לו חברים או קרובים שיוכל להתקשר אליהם ולבקשם שיבדקו עבורו את ביתו, אינו צריך לבדוק את ביתו קודם צאתו לדרכו, שאף אם לא יספיק לחזור קודם זמן בדיקת חמץ, הרי יוכל לבקש מאחד מהם שיבדוק עבורו (עי' שו"ע תלו, א-ב, מ"ב ט; שעה"צ י).
מי שהיה צריך לבדוק את ביתו ושכח ונסע בלא לבדוק, וגם אינו מוצא שליח שיבדוק במקומו, נחלקו הפוסקים אם חייב לחזור, וכשיש קושי רב לחזור, יוכל להסתפק בביטול חמץ (באו"ה תלו, א, 'זקוק'). ואחר הפסח ישרוף או יאבד את החמץ שביטל, שאם לאחר הפסח יהנה ממנו, יראה בעצמו שהביטול היה מהשפה ולחוץ. וכן הדין בכל מי שביטל את חמצו ולא ביערו, שאחר הפסח אסרוהו חכמים באכילה והנאה (שו"ע תמח, ה).
והטוב ביותר שמי שנסע ושכח לבדוק – ישכיר את ביתו לגוי וימכור לו את כל החמץ שבו.
