ד – גדר ההבדל בין בליעה באור לנוזלים, ודין מחבת

פורסם בקטגוריה י - כללי הגעלת כלים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/04-10-04/

למרות שמושחים את התבנית בשמן כדי שהמאפה לא ידבק בה, עדיין נחשבת בליעתה כבליעה באור והכשרתה טעונה ליבון חמור. מפני שרק כאשר יש בתחתית הכלי שמן רוחש ומבעבע נחשבת בליעתו בנוזלים.[3]

לפי זה הכשרת מחבת בהגעלה, שכן מניחים בה שמן רוחש. וכך אכן סוברים רוב הראשונים (הרא"ש ואבי העזרי). ואף אם אירע שהשמן כלה והמאכל שטוגן בה נשרף, כיוון שבתחילת הטיגון היה שם שמן, טעם המאכל שנבלע במחבת על גבי השמן נבלע, ובליעה זו רכה, והכשרתה בהגעלה (מ"ב תנא, סג; כה"ח קלז).

אולם לדעת כמה מגדולי הראשונים, כיוון שרגילים לטגן במחבת במעט שמן, פעמים רבות קורה שהשמן נגמר והבליעה הופכת להיות בליעה באור, ולכן דינה של המחבת כתבנית, והכשרתה בליבון חמור (רשב"א). ואף שלגבי סיר מוסכם שגם אם התבשיל שבו נשרף והתייבש, הכשרתו בהגעלה, לגבי מחבת שמתחילה שמים בה פחות שמן, ופעמים רבות קורה שהשמן שבה כלה, יש מקום להחמיר.

למעשה, לכתחילה צריך להכשיר מחבת בליבון קל (כפי שיתבאר בהלכה הבאה), ובדיעבד כיוון שעברו על המחבת עשרים וארבע שעות מאז שטיגנו בה את האיסור, אפשר להסתפק בהגעלה.[4]

מחבת טפלון, שמטגנים בה בלא שמן, אי אפשר להכשיר לפסח. ואף שלכאורה היה אפשר להכשירה בליבון חמור כפי שמכשירים תבניות אפיה, למעשה אין להכשירה, כיוון שהיא עלולה להינזק בליבון החמור (כמבואר בהמשך בהלכה ז).

מחבת שרוב שימושה לצורך מלווח, שאופים ומחממים אותו ללא שמן רוחש, כיוון שבליעתה באור – הכשרתה בליבון חמור. וכשמיעוט תשמישה לזה, אפשר בשעת הדחק להכשירה בהגעלה, כפי רוב תשמישה (כמבואר בהמשך בהלכה ט).


[3]. עפ"י פר"ח תנא, יא, והעתיקו שועה"ר תנא, לו, וז"ל: "כיוון שאין העיסה רוחשת בשמן או בשומן, והרי נבלע בה החמץ ע"י האור בלבד". וכ"כ ביחו"ד א, ז. לפי זה סיר שמכינים בו ג'חנון או קוגל, נחשבת בליעתו באור, שאין שם שמן או נוזלים רוחשים. (ועי' בהגעלת כלים לפסח, ה, כג ובמילואים שם). ואם מיעוט תשמישו של אותו הסיר לג'חנון או הקוגל, אפשר בשעת הצורך להגעילו ברותחים, על פי המבואר להלן בהלכה ט'.

סיר שבישלו בו דבר איסור שהתייבש ונשרף, אף שבפועל הבליעה בסוף היתה באור, הכשרתו בהגעלה, שהולכים לפי הכללים, שכלי שתחילת תשמישו בנוזלים – הכשרתו בנוזלים. שכן יסוד ההלכה בגזרת הכתוב שהכשרת הכלים כדרך שימושם, ולכן הולכים אחר רוב תשמישו (להלן ט). ואין לחוש לטעם כי סתם כלים לא בני יומם.

[4]. בבאו"ה תנא, יא, סיכם שלדעת רוב הפוסקים אפשר להכשיר מחבת בהגעלה. בשו"ע יו"ד קכא, ד, פסק שבשאר איסורים צריכה ליבון, ואילו בפסח די בהגעלה. והרבה אחרונים פירשו, שלגבי פסח צרף את הדעה הסוברת שחמץ לפני הפסח נחשב היתרא, ולכן הכריע להקל כדעת רוב הפוסקים המתירים להכשיר מחבת בהגעלה. וכ"כ הש"ך והגר"א שם ביו"ד. והרמ"א הסכים שמדינא אפשר להכשיר את המחבת לפסח בהגעלה אלא שראוי להכשירה בליבון קל, וכן נוהגים לכתחילה. גם האחרונים נחלקו בזה, לפר"ח ור' חיים בן עטר צריכה ליבון, הואיל ולמעשה חמץ נחשב איסורא בלע. לעומתם הגר"ז מתיר לכתחילה בהגעלה.

כתבתי שלכתחילה יכשירו בליבון קל, ואף שלכאורה לסוברים שצריך ליבון רגיל ליבון קל לא יועיל, יש מי שסובר שליבון קל מועיל כליבון חמור (יתכן שזו דעת ר' אביגדור המובא בהגה"מ). ועוד שיש סוברים שהכלל כבולעו כך פולטו חל גם על רמת החום בליבון, כמבואר בהלכה הבאה, וממילא ליבון קל מספיק מפני שהוא לפחות ברמת החום של הבליעה. ונכון להצריך ליבון קל, מפני שלפעמים יש במחבתות חריצים שקשה לנקות, ואזי גם לסוברים שהכשרת המחבת בהגעלה, יש צורך בליבון קל כדי לבער את השיירים שבחריצים. אמנם בדיעבד אפשר לסמוך על רוב הפוסקים הסוברים שאפשר לנקותה היטב ולהכשירה בהגעלה, ובמיוחד שאחר עשרים וארבע שעות הוא ספק דרבנן.

פורסם בקטגוריה י - כללי הגעלת כלים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן