ח – כללי ההגעלה

פורסם בקטגוריה י - כללי הגעלת כלים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/04-10-08/

כפי שלמדנו, סיר שבישלו בו מאכל, טעם המאכל נדבק ונבלע בדפנותיו, שזה הוא כוחו של הבישול לערב את הטעמים השונים זה בזה, וכמו שבכח הבישול לערב את טעם הבשר בתפוחי אדמה, כך הוא מבליע ומדביק את טעם התבשיל בדפנות הסיר.

אלא שיש דרגות שונות של בישול, והכלל הוא: כבולעו כך פולטו, אם הבליעה היתה בדרגת בישול חזקה, גם ההכשרה צריכה להיות בדרגה חזקה. ובכל אופן אם חום התבשיל היה פחות מיד סולדת (45 מעלות), אין חשש בליעה, ואין צורך להכשירו בהגעלה. נמנה את דרגות ההכשרה:

כלי ראשון שעל האש: זו דרגת הבישול החזקה ביותר, שכן האש ממשיכה לחמם את התבשיל ולגרום לטעמים השונים שבו להיבלע זה בזה ובדפנות הסיר. וכבולעו כך פולטו. כדי להכשירו צריך להכניס את כולו לתוך כלי ראשון שעומד על האש והמים שבו רותחים. ויש להדגיש, שאף אם בעת בליעת האיסור או החמץ, המים שבכלי לא רתחו, בהכשרה צריך שהמים ירתחו, משום שהכלל "כבולעו כך פולטו" חל רק על סוג הבליעה, כלי ראשון או שני, אבל משעה שמדובר בכלי ראשון שעל האש, ההכשרה צריכה להיות ברתיחה, כדרך שימושו של כלי ראשון שעל האש.

כלי ראשון שאינו על האש: כלי שהתחמם על האש ואח"כ הסירוהו מהאש או שכיבו את האש תחתיו. בכוח כלי זה לבשל מעט, שאם יניחו בתוכו דבר מאכל יבשל אותו מעט, מפני שהוא אוצר בתוכו חום מהאש, אולם כיוון שחומו הולך ונחלש, גם כוח בישולו נחלש. וכבולעו כך פולטו, הכשרתו בכלי ראשון שאינו על האש שהמים שבתוכו עדיין חמים מאוד.

עירוי מכלי ראשון: בכוחו לבשל כדי קליפה, ואם עירו מרק חמץ על קערה, טעם החמץ נבלע בקליפת הקערה, אבל לא בכל עובייה. וכן הכשרתה בעירוי רותחים מכלי ראשון.

כלי שני: הוא תבשיל חם שנתבשל תחילה על האש ואח"כ העבירוהו מן הכלי שעמד על האש לכלי אחר. נחלקו הפוסקים אם בכוחו להבליע טעם בקליפת המאכלים והכלים. למשל אם הניחו סכו"ם בתוך הכלי השני, יש אומרים שלא יבלע טעם ויש אומרים שיבלע. לגבי שאר האיסורים נפסק, שראוי לכתחילה להגעילם, ולגבי פסח, משום חומרת חמץ, שצריך להגעילם (שו"ע יו"ד קה, ב; או"ח תנא, ה; כה"ח כ).

ואף בכלי שלישי והלאה, יש מחמירים שכל זמן שחום התבשיל כחום שהיד סולדת ממנו, הכלי בולע טעם מהתבשיל וצריך להכשירו כדרך שימושו. ורוב הפוסקים מקילים שאינו צריך הכשרה אלא ניקיון בלבד. ומשום חומרת חמץ, לכתחילה נוהגים להחמיר להכשירו בהגעלה.[10]


[10]. כלי ראשון שעל האש, הכשרתו תמיד ברתיחה, בין אם בעת הבליעה חומו היה רק מעט מעל יד סולדת, ובין אם היה בסיר לחץ שחומו יותר ממאה מעלות (ט"ז יו"ד צד, ג, והתבאר יפה בקצוש"ע בשר בחלב ח"ב לרב פפויפר ביאור א). אמנם יש סוברים שגם בכלי ראשון שעל האש אומרים לגבי דרגת החום כבולעו כך פולטו, ואם בלע בחום של שמונים מעלות יפלוט בחום זה (עי' שועה"ר תנא, כה; כה"ח פב; ספ"כ א, ד).

לגבי כלי ראשון שאינו על האש, דעת רוה"פ שחום ההכשרה צריך להיות בחום שהיד סולדת בו. וכ"כ מ"א או"ח תנא, ז, פר"ח תנב, ג, פמ"ג תנא מש"ז ט'. אמנם בספ"כ א, ד, הזכיר דעות שצריך שההכשרה תהיה לפחות בחום הבליעה, ולכן כדי לצאת מספק טוב להגעיל ברותחים ממש. הסתפקו לגבי חום שהיד סולדת בו בין 45 מעלות ל-71 מעלות (עי' בפנה"ל שבת י, ד), וכדי להכשיר צריך שיהיה לפחות 71 מעלות. ולחשש בליעה יש להחמיר מחום של 45 מעלות.

לעניין כלי שני, דעת רוה"פ שאינו בולע, אבל משום חומרת חמץ הצריכו להגעילו, ובדיעבד כשלא הגעילו אינו אוסר מאכל חם שהוכנס לתוכו (מ"ב תנא, יא). לגבי כלי שלישי, דעת רוב רובם של הפוסקים שאינם בולעים, ואע"פ כן יש שהחמירו בכל כלי ואפילו עשירי כל זמן שהיד סולדת ממנו, וכ"כ הפר"ח. ועי' בס' הגעלת כלים פ"ה, נב. וכן נוהגים לכתחילה.

נחלקו הפוסקים בדין גוש מאכל שהיד סולדת בו: לאיסור והיתר, רבנו יונה, מאירי, מהרש"ל, ש"ך ומ"א, גם אם יהיה בכלי שלישי כיוון שהוא אוצר את חומו דינו ככלי ראשון שאינו על האש. ולדעת תוס', ר"ן, רמ"א וגר"א, דינו כפי הכלי שבו הוא נמצא. ובענייני הגעלה נוהגים ממילא להכשיר במים רותחים על האש.

פורסם בקטגוריה י - כללי הגעלת כלים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן