חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ח – סכו"ם, סירים ומחבתות

דיני הגעלת כלים נתבארו בפרק הקודם. העיקרון הוא שלפי רמת השימוש כך ההכשרה, ולכתחילה נוהגים להגעיל הכל בכלי ראשון (י, ו). לפיכך, נוהגים להגעיל סכו"ם במים רותחים בכלי ראשון על האש, למרות שעיקר בליעתם בכלי שני. ואף אם לעיתים השתמשו במזלג בדבר שעומד על האש, כיוון שיש נזק ללבנו, מכשירים אותו בהגעלה כרוב תשמישו (לעיל י, ו-ז)

לפני ההכשרה צריך לנקות את הכלים (י, ט). וכבר למדנו כיצד מגעילים בפועל (י, יא), וכיצד מכשירים סיר גדול שאין אפשרות להכניסו לתוך כלי אחר (י, יב).

הכשרת מחבת לפסח, לכתחילה בליבון קל, והרוצה להכשירה בהגעלה רשאי (י, ד). ואם היא מחבת שרגילים להשתמש בה בלא שמן, כגון לצורך טיגון מלוואח, הכשרתה בליבון חמור (שם י, ד, 3). מחבת טפלון לא מכשירים, מפני שייעודה לטיגון בלא שמן, וממילא הכשרתה בליבון, וכיוון שהליבון מזיק לה – אי אפשר להכשירה.[7]


[7]. בשעת הצורך אפשר להכשירה בליבון קל, כדעת הסוברים שגם לגבי חום הליבון אומרים 'כבולעו כך פולטו' בצירוף סברת 'היתרא בלע' (לעיל י, ה). בשעת הדחק אפשר להכשירה בהגעלה כדעת הסוברים שחמץ נחשב 'היתרא בלע' (לעיל י, ג).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן