כלי לישה – המשטח שלשים עליו, מערוך וחלקי מיקסר שבאים במגע עם הבצק, צריכים הכשרה בהגעלה. ואף שהבצק צונן, כיוון שחמיצות החמץ שבבצק עלולה להבליע בהם את טעם החימוץ בכוח רב, הכשרתם בהגעלה (ר"י, ראבי"ה, רא"ש, שו"ע תנא, יז). ויש מחמירים וסוברים שהגעלה אינה מועילה להם (רש"י ור"ת), מפני שקשה לנקותם מהבצק שנבלע בסדקיהם. אבל בליבון קל אפשר להכשירם. ואם אין בהם סדקים, אפשר להכשירם בהגעלה (רמ"א תנא, טז-יז; מ"ב צד).[8]
במיקסר יש חורים שנועדו לאוורור המנוע כדי שלא יתחמם מדי, לחורים הללו ניתזים קמח וחלקי בצק, ויש חשש שמא כשיעבדו בו עם מאכלים לפסח, יפלו חלקי חמץ לתוך האוכל. וכיוון שקשה לנקותו, עדיף שלא להכשירו. וכשיש במיקסר צורך גדול, יש לפתוח את בית המנוע ולנקותו היטב, או לסתום לגמרי את החורים הללו.
כלי לישה מזכוכית או ברזל, כיוון שהבצק צונן והם אינם בולעים (כמבואר בפנה"ל כשרות לב, ח), בשעת הצורך אפשר להכשיר בניקוי במים עם סבון.
