א – איסור עשיית מלאכה בערב פסח

פורסם בקטגוריה י"ג - הלכות ערב פסח ומנהגיו. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/04-13-01/

בזמן שבית המקדש היה קיים, אדם שהביא קרבן לבית המקדש, היה אסור בעשיית מלאכה באותו יום, מפני שהוא לו כיום טוב, ואין ראוי לעשות מלאכה בזמן שקרבנו קרב על המזבח. וכן הדין בערב פסח, שכל ישראל צריכים להקריב את קרבן הפסח, והרי הוא כיום טוב לכל. אלא שהואיל וזמן קרבן פסח מחצות היום בלבד, גם איסור המלאכה חל מחצות היום בלבד. והיו מקומות שנהגו להחמיר על עצמם שלא לעשות מלאכה מבוקר יום י"ד, ובאותם המקומות היה למנהגם תוקף מחייב. ואף לאחר חורבן הבית התקנה לא זזה ממקומה, ואסור לעשות מלאכה חשובה מחצות יום י"ד. ועוד טעם לזה, כדי שלא יהיה אדם טרוד במלאכתו וישכח לבער את חמצו ולהכין את המצות והיין ושאר צרכי החג לקראת ליל הסדר.

אמנם גם בכל ערב שבת תיקנו חכמים שלא לעשות מלאכה חשובה, כדי שיהיו פנויים להכנות לשבת, אלא שבערב פסח דין זה חמור יותר. שבערב שבת אמרו חכמים שכל העושה מלאכה אינו רואה ממנה סימן ברכה, ואילו בערב פסח אף היו מנדים את מי שעשה מלאכה. בערב שבת אנו פוסקים להלכה שהאיסור חל מעת מנחה קטנה, היינו שעתיים וחצי זמניות לפני שקיעת החמה, ואילו בערב פסח האיסור חל מחצות היום.

למעשה, המנהג הרווח לעשות מלאכה עד חצות היום, ואף בירושלים המנהג הרווח להתיר מלאכה עד חצות היום.[1]


[1]. הטעם משום קרבן מבואר בירושלמי ריש פרק מקום שנהגו, וכ"כ התוס' והרמב"ם ורוה"פ. מדברי התוס' נראה שהאיסור מהתורה, אבל הרמב"ם ושאר הפוסקים כתבו שהוא מדברי חכמים. לאחר שנחרב הבית נראה שכולם מודים שהאיסור מדברי חכמים. והעיקר כטעם הראשון, ולכן אם חל ערב פסח בשבת, ביום שישי מותר לעשות מלאכה עד מנחה כדין כל שבת, למרות שההכנות לפסח וביעור חמץ מתבצעים ביום שישי. וכ"כ בבאו"ה תסח, א. ועיין בחזו"ע ח"ב ע' פב, ובהלח"ב יד, ח. דין איסור מלאכה בערב שבת מן המנחה מבואר בפסחים נ, ב, ונחלקו הראשונים אם הכוונה למנחה גדולה או קטנה, והואיל והדין דרבנן הלכה כמיקל (עיין שו"ע רנא, א, מ"ב פניני הלכה שבת ב, ח).

לגבי המנהג כיום בער"פ לפני חצות, עיין מ"ב תסח, יב, כה"ח לב. ומעצם זה שהסתפקו על המנהג בירושלים, עולה בבירור שאין מנהג קבוע לאיסור, כי במקום שיש איסור אף לאורחים אסור לעשות מלאכה, וק"ו שלא יהיו מבני המקום שיעשו מלאכה. וגם בשאר המקומות, לא שמענו על מקום שכיום נוהגים בו איסור לפני חצות.

אמנם גם כשאין נוהגים איסור, לדעת השו"ע תסח, ה, עפ"י הרמב"ם, רק לשלושה בעלי מלאכה מותר להתחיל לעבוד עד חצות והם: החייטים, הספרים והכובסים, שמלאכתם לקראת החג. ושאר המלאכות, אם התחיל בהן קודם בוקר י"ד והן לצורך הפסח – יכול לגומרן עד חצות, ואם לא התחיל – אסור להתחיל בהן. ולדעת הרמ"א עפ"י רוב הראשונים, וביניהם רש"י, ראב"ד, רא"ש, ר"ן ועוד, דין זה נכון למקום שאין נוהגים לעשות מלאכה (כפי שנהגו במקום הרמ"א), אבל במקום שנהגו לעשות מלאכה עד חצות (כמו אצלנו) – הכל מותר. וכן נוהגים אשכנזים. ואף במנהגי הספרדים יש דעות, ויש שהורו כרמ"א, עיין כה"ח לב. וספיקא דרבנן לקולא.

פורסם בקטגוריה י"ג - הלכות ערב פסח ומנהגיו. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן