ה – כנגד ארבעה בנים דברה תורה

פורסם בקטגוריה ט"ו - ההגדה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/04-15-05/

מצינו בתורה ארבע פעמים שצריך אדם להגיד לבנו עניין יציאת מצרים ופסח, ובכל פעם נקטה התורה לשון אחרת, ומזה למדנו שיש לבאר את סיפור יציאת מצרים באופן המתאים לכל בן לפי כישרונו ותכונותיו.

פעם אחת נאמר (דברים ו, כ): "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ אֶתְכֶם". מזה שהבן שאל באופן מפורט, "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים", משמע שמדובר בבן חכם. מהמשך הפסוקים למדנו, שבתשובה לבן החכם צריך לבאר בהרחבה את כל עניין יציאת מצרים ומצוות הפסח וייעודו של עם ישראל, ולכן התשובה הכתובה לבן החכם היא הארוכה והמפורטת ביותר (כמובא בהלכה הבאה).

במקום אחר נאמר (שמות יב, כו): "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל". בן זה הוא הרשע, שקורא למצוות 'עבודה' כי קשה לו לקיימן, והוא אומר: "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם", כי אינו חש שותפות במצוות. אע"פ כן צוותה התורה להתייחס אליו ולבאר לו עניין סגולת ישראל, שבא לידי ביטוי בקרבן הפסח. תמיד צריך להאמין, שאולי יכנסו הדברים לליבו, והוא יתאזר בגבורה ואמונה, יקדש את ה' ויעביר את לפיד המסורת הלאה.

עוד נאמר (שמות יג, יד-טו): "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה". כיוון ששאל "מַה זֹּאת" משמע שהוא תם שאינו יודע לפרט את שאלתו, וצוותה התורה לבאר לו לפי יכולת הבנתו את המאורעות המרשימים שהיו ביציאת מצרים, את המכות הגדולות שקיבלו המצרים, ואת קשיות ליבו של פרעה, שנשברה לבסוף על ידי מכת בכורות. אלו הדברים שהתם קולט ומהם הוא מתרשם ביותר.

גם כשהבן אינו מתעורר כלל לשאול, צריך לספר לו ביציאת מצרים, שנאמר (שמות יג, ז-ח): "מַצּוֹת יֵאָכֵל… וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". כיוון שלא שאל שום שאלה, צריך לעורר את התעניינותו על ידי דברים מוחשיים. לכן אומרים לו 'בַּעֲבוּר זֶה', היינו בזכות המצות המרור וקרבן הפסח עשה לנו ה' את הניסים והוציאנו ממצרים. ולכן בליל הסדר מניחים את הקערה על השולחן, כדי שכל מאכל ומאכל שבקערה ימחיש את אחת המשמעויות של ליל הסדר.[3]


[3]. מעניין לשים לב שהתשובה לבן הרשע נאמרה ביחס למצוות הקרבת הפסח במצרים ולדורות (שמות יב), שהקרבן והזאת דמו מעוררת אצל הרשע את השאלה הגדולה ביותר, והתשובה אינה מתחמקת אלא עוסקת בסגולת ישראל עצמה, שהיא עניין גבוה ששורשו מעל השכל האנושי וענפיו מתגלים במציאות ההיסטורית. ההגדה לשאינו יודע לשאול נאמרה אחרי המצווה לאכול מצות בפסח (שמות יג, ח), שכפי הנראה מתוך אכילת המצות המוחשית נוכל לבאר לו עניין יציאת מצרים עד שיגיע להבנה טובה. ('שאינו יודע לשאול' אינו טפש, אלא אינו מתעניין). תשובת התם נאמרה בהקשר למצוות קדושת הבכורות, כי הוא אינו נבון כל כך, ולכן צריך לחנך אותו ליראת שמים וכבוד לקדושה, וזה נעשה על ידי ההתבוננות בחוזק היד ובמכת בכורות, ומתוך כך הוא מקבל את המצוות שבאו לקדשנו ולהבדילנו מן העמים. שאלת החכם ותשובתו לא נזכרו בקשר למצוות הפסח דווקא, אלא בדברים פרק ו' העוסק ביסודות האמונה והייעוד של ישראל, וכיוון שיסוד הכל ביציאת מצרים, הבינו חכמים ששאלתו על מצוות ליל פסח, ומתוך כך מבארים לו את כל יסודות האמונה.

פורסם בקטגוריה ט"ו - ההגדה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן