י"ג – האם מותר לאכול או לשתות אחר כוס ראשונה?

פורסם בקטגוריה ט"ז - ליל הסדר. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/04-16-13/

מן הדין הרוצה לשתות אחר הכוס הראשונה עוד יין רשאי, אך לכתחילה ראוי להיזהר שלא לשתות יין בין כוס ראשונה לשנייה, כדי שלא ישתכר עד שלא יוכל לקרוא את ההגדה בריכוז הראוי. אבל מותר לשתות משקים שאינם משכרים, כמו מיץ ענבים או כל מיץ אחר (שו"ע תעג, ג; מ"ב טז).

אם חשב בעת שברך על היין לשתות משקים נוספים, אינו צריך לברך לפני שתייתם 'שהכל', מפני שברכת היין פוטרת את כל המשקים. וגם אם לא חשב לשתות משקים אחרים, אם המשקים היו מונחים לפניו על השולחן, והיה סיכוי מסוים שירצה לשתותם, אין צריך לברך לפני שתייתם, שהברכה על היין פטרתם (עיין שעה"צ תעג, יח).[10]

בכור שצם בערב פסח, וכן מי שרעב עד שקשה לו לומר את ההגדה בריכוז, יכול לאכול אחר הקידוש מיני מאכל שונים, כגון: ביצה, פירות, תפוחי אדמה, וקטניות לנוהגים לאוכלם בפסח. ולא ירבה באכילה, כדי שיישאר רעב לקראת אכילת המצה. וכל זה רק כשיש צורך גדול, אבל כשיכול להתאפק ולא לאכול, מוטב שלא יאכל דבר עד הסעודה, מפני שהאוכל אחר הקידוש נכנס לבעיה אם לברך ברכה אחרונה (ואם אכל, יברך ברכה אחרונה).[11]

ההיתר לשתות או לאכול הוא עד מזיגת הכוס השנייה והתחלת אמירת ההגדה, אבל אחר תחילת אמירת ההגדה אסור להפסיק בשתייה או אכילה (באו"ה תעג, ג, עפ"י רמב"ן ור"ן, אמנם ציין שהמאור והתוס' מתירים).


[10]. לדעת שועה"ר תעג, יג, מ"ב תעט, ה, הרוצה לשתות 'חמר מדינה' ולא חשב עליו מתחילה כך שצריך לברך לפני שתייתו, אסור לשתותו, מפני שנראה כמוסיף על הכוסות, שהרי בדיעבד יכול לצאת ידי ארבע כוסות ב'חמר מדינה'. וכן נכון לנהוג. (ודעת החמד משה לאסור אף שאר משקים אם צריך לברך עליהם, עיין כה"ח תעג, מ. וצ"ע אם גם למנהג הספרדים שאין מברכים על כל כוס יש מקום לחומרה זו).

[11]. בפשטות צריך לברך, שכן האוכל לפני הסעודה, כיוון שאכילה זו אינה חלק מהסעודה, צריך לברך עליה ברכה אחרונה, ואח"כ יתחיל את הסעודה, וכ"כ בא"ח נשא ד', וכ"כ בכה"ח קעז, ז, ואול"צ יב, ז. וככלל גם המ"ב קעו, ב, סובר כך, אלא שכתב עפ"י כמה פוסקים, שאם הוא דבר שאינו נפטר בסעודה על ידי ברכת המוציא, כמו למשל פירות, אם הוא מתכוון לאכול גם בסעודה פירות, לא יברך ברכה אחרונה, שעל ידי הברכה שברך על הפירות לפני הסעודה יפטור את הפירות שיאכל בסעודה. ובברהמ"ז, תוך שפוטר את הפירות שאכל בסעודה פוטר גם את הפירות שאכל לפני הסעודה. וממילא כאן מתעורר ספק, שהרי לדעת הרשב"ם ברכת 'בורא פרי האדמה' שעל הכרפס נועדה לפטור את המרור, וכדי שלא לברך אחר הכרפס 'בורא נפשות' פסק השו"ע שלא לאכול ממנו כזית. ואם יברך ברכת 'בורא נפשות' אחרי המאכלים שיאכל אחר הקידוש, ברכתו תעלה גם על הכרפס, וברכת הכרפס כבר לא תועיל למרור. ואולי יוכל לכוון ב'בורא נפשות' שלא לפטור את הכרפס אלא רק את שאר המאכלים, וצ"ע אם כוונה זו מועילה. ואולי אפשר לומר שכיוון שאוכל אחר הקידוש, אכילתו נחשבת כחלק מהסעודה, וברכת המזון תועיל לו, ואינו צריך לברך 'בורא נפשות' על מה שיאכל אחר הקידוש. אלא שמנגד דעת הרבה פוסקים שאין ברכת המזון פוטרת את מה שאכל לפני הסעודה, וכ"כ בא"ח וכה"ח כמובא לעיל. בנוסף לכך, גם לסוברים שברכת המזון פוטרת את מה שאכל לפני הסעודה, עיין יחו"ד א, ב, כאן שיש הפסק ממושך בין האכילה שאחר הקידוש לסעודה, נראה שהכל יסכימו שברכת המזון לא תועיל למה שיאכל אחר הקידוש. ואמנם ברכת המזון מועילה ליין ששותים בכוס הראשונה, אלא שאותו יין אכן שייך לסעודה, שהוא הקידוש שעל ידו אפשר לאכול את הסעודה, אבל מה שאוכלים אחר הקידוש חשוב לעצמו ואינו שייך לסעודה. סוף דבר, נראה שלמעשה האוכל אחר הקידוש צריך לברך אחר אכילתו 'בורא נפשות'. ומ"מ לא יברך על המרור 'בורא פרי האדמה'. ועיין במקראי קודש לרב הררי פרק ד' הערות קמא, קמב.

פורסם בקטגוריה ט"ז - ליל הסדר. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן