ט"ו – כרפס

ההלכה מפרק ט"ז - ליל הסדר.‏ קישור ישיר להלכה.

כפי שלמדנו, תיקנו חכמים לאכול אחר הקידוש ולפני אמירת ההגדה מין ירק טבול במשקה, כדי ליצור שינוי בסדרי הסעודה, שתמיד רגילים לאכול ירקות בתוך הסעודה אחר שנטלו ידיים, ואילו בליל הסדר אוכלים מעט ירק לפני אמירת ההגדה ולפני הנטילה לסעודה, ועל ידי כך נוצרים שני שינויים: א) אוכלים מין ירק לפני הסעודה, ב) נוטלים ידיים פעמיים בליל הסדר (רש"י ורשב"ם פסחים קיד, א, וטור תע"ג). ועוד, שעל ידי אכילת הירק לפני אמירת ההגדה מקבלת סעודת ליל הסדר חשיבות מרובה, שכן בסעודות החשובות ביותר רגילים לפתוח את הסעודה במאכל שמעורר את התיאבון, ואח"כ מפסיקים זמן מה בדברים אחרים, ורק אח"כ מתחילים בסעודה (עפ"י הב"ח).

במשנה ובתלמוד לא נזכר כלל השם 'כרפס', אלא שאוכלים לפני ההגדה מין ירק (פסחים קיד, קטו), אבל כמה ראשונים (מהרי"ל, ראב"ן) כתבו לקחת 'כרפס', מפני ששמו רומז לששים ריבוא גברים שעבדו בעבודת פרך במצרים – "ס' פרך". ואף שאין זה מעכב, מכל מקום כתבו האחרונים שטוב לקחת כרפס (שו"ע תעג, ו; מ"ב יט, כה"ח מט). אלא שהתלבטו מהו 'כרפס', יש שכתבו שהוא סלרי, וכן המנהג הרווח אצל הספרדים, ויש שכתבו שהוא פטרוזיליה, וכן נוהגים מקצת האשכנזים. אבל רוב האשכנזים אינם לוקחים סלרי או פטרוזיליה לכרפס, משום שלפי מנהגי האשכנזים יש ספק מה יברכו עליהם, אלא רגילים ליקח תפוחי אדמה מבושלים. וכל משפחה תמשיך במנהגה.[14]

טובלים את הכרפס במי מלח או חומץ, ומברכים "בורא פרי האדמה", ומכוונים בברכה לפטור גם את המרור שיאכלו אחר כך בסעודה. ואין צריך להסב בעת אכילת הכרפס, מפני שיש אומרים שהוא מרמז על צער השעבוד, ולכן אין צורך לאוכלו דרך חירות.

צריך לאכול מהכרפס פחות משיעור נפח כ'זית', ואף שלדעת כמה ראשונים (רמב"ם) אוכלים מהכרפס יותר משיעור כ'זית', כדאי להימנע מזה. משום שאם יאכל יותר מכ'זית' יכנס לספק ברכה אחרונה, שלדעת ר"י צריך לברך אחריו ברכה אחרונה, ואילו לדעת הרשב"ם לא יברך, משום שברכת הכרפס מכוונת גם למרור שאוכלים בסעודה. ולכן מוטב שלא לאכול ממנו כ'זית'. ואם אכל מהכרפס יותר מכ'זית', לא יברך אחריו ברכה אחרונה, שספק ברכות להקל (מהרי"ל, שו"ע תעג, ו).[15]


[14]. עיין בס' מקראי קודש לרב הררי ע' קפד-קפז, וסידור פסח כהלכתו ח"ב ה, ג, על הדעות והמנהגים באכילת כרפס. ככלל, היתרון שבמנהג לאכול סלרי או פטרוזיליה, בנוסף לכך שהם 'כרפס', שהם נאכלים חיים ומעוררים התיאבון, ועוד שרגילים לאכול מהם מעט, וכך קל יותר לאכול מהם פחות מכזית, כפי שיבואר בהמשך. אולם באשכנז לא היו רגילים לאוכלם חיים, וממילא האוכל אותם חיים צריך לברך 'שהכל', וברכת הכרפס צריכה להיות "בורא פרי האדמה', ולכן נהגו לאכול תפוחי אדמה מבושלים, שעליהם בודאי יוכלו לברך 'האדמה'. ובארצות המזרח וצפון אפריקה שנהגו לאכול סלרי ופטרוזיליה חיים, ברכתם 'האדמה'.

יש להוסיף, שאין לאכול לכרפס מינים שרגילים לאכול מחוץ לסעודה, כמו מיני פירות, אננס ובננות, מפני שלא ניכר שבאו לפתוח את התיאבון לסעודה, אלא הם נראים כמינים נפרדים שאוכלים אותם לעצמם, וממילא לא נראה מזה שינוי, ולא מתעוררת השאלה. אבל מיני ירק – רגילים לאכול בסעודה, וכאן השינוי שאוכלם לפני הסעודה.

[15]. מחלוקת זו תלויה בשאלה האם צריך לברך על אכילת המרור "בורא פרי האדמה". לדעת רשב"ם צריך לברך, משום שברכת 'המוציא' שבירך על המצה פוטרת את כל מה שבא מחמת הסעודה, היינו כל מה שאוכלים עם המצה כדי לשבוע, אבל המרור שאינו נאכל לכוונה זו אינו נפטר בברכת 'המוציא', לפיכך צריך לכוון בברכה על הכרפס להוציא גם את המרור, ועל ידי כך לא יצטרך לברך עליו 'בורא פרי האדמה'. אולם לדעת ר"י אין צריך לברך לפני אכילת המרור 'בורא פרי האדמה', מפני שהוא נחשב כדבר הבא מחמת הסעודה, וממילא ברכת 'המוציא' פוטרתו, וממילא אם אכל מהכרפס כזית, חייב לברך עליו 'בורא נפשות'. ואין לומר שימתין לצאת ידי ברכה אחרונה בברכת המזון שאחר הסעודה, מפני שברכת המזון מועילה רק למאכלים שנאכלו בתוך הסעודה, אבל לא למה שנאכל לפניה, נמצא שאם אכל כזית כרפס ולא בירך אחריו ברכה אחרונה, לדעת ר"י ביטל את ברכתו.

מ"מ בדיעבד, אם אכל מהכרפס יותר מכזית, לא יברך אחריו ברכה אחרונה, שספק ברכות להקל, ואולי הלכה כרשב"ם שהכרפס פוטר את המרור, וכיוון שברכת המזון פוטרת את המרור, גוררת אחריו גם את הכרפס שאכל לפני כן ופוטרת את שניהם. (ועיין בבאו"ה תעג, ו, בשם הגר"א שצריך לברך, ונשאר בצ"ע. אולם למעשה לא יברך מספק). ואם אכל כזית ובירך אחריו 'בורא נפשות', לא יברך לפני המרור 'בורא פרי האדמה', כי ספק ברכות להקל, ואולי הלכה כר"י שסובר שברכת 'המוציא' פוטרת את המרור.

על עצם הדין לאכול פחות מכזית יש להקשות, שאם כן מדוע צריך ליטול ידיים לפני אכילתו, שכן למדנו (שו"ע קנח, ג; פניני הלכה ברכות ב, ו), שאפילו בלחם, לדעת הרבה פוסקים האוכל פחות מכזית אינו צריך נטילה. ולעניין דבר שטיבולו במשקה, ק"ו שיש להקל. ואכן לדעת הרמב"ם (הל' חמץ ומצה ח, ב) ועוד הרבה ראשונים יש לאכול מהכרפס כזית, (ובתשובה כתב לברך אחריו בורא נפשות). וכן נהגו הגר"א ועוד כמה אחרונים לאכול מהכרפס כזית (וספק אם בירכו 'בורא נפשות'). ובבאו"ה תעג, ו, נשאר בזה בצ"ע. ואולי על פי דברי הנצי"ב שהוזכרו בהערה 12 אפשר לומר שהנטילה היא זכר למקדש, שאז נהגו בנטילה משום סרך טומאה ואכלו יותר מכזית, ולא היה להם ספק ברכה, מפני שידעו אם הלכה כר"י וצריך לברך 'בורא נפשות' או כרשב"ם ואין צריך לברך. והיום כשאיננו יודעים, צריכים לאכול פחות מכזית כדי שלא להיכנס לספק ברכה, ואף שאין צריך ליטול ידיים על פחות מכזית, נוטלים זכר למה שהיה נהוג בזמן המקדש. עוד עיין בכה"ח קנח, כ, שיש שלמדו מדין הכרפס שדין דבר שטיבולו במשקה שונה מדין פת, שבדבר שטיבולו במשקה נוטלים גם על פחות מכזית.

ההלכה מפרק ט"ז - ליל הסדר.‏ קישור ישיר להלכה.

התגובות סגורות.