חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

כ"ה – שיעור אכילת פרס

אחר שלמדנו, שכמו בכל שיעורי האכילה שבתורה, כדי לקיים את מצוות אכילת המצה צריכים לאכול כשיעור כ'זית', צריך להוסיף שהאכילה נחשבת לאכילה אחת בתנאי שנעשתה תוך פרק זמן של 'אכילת פרס'. אבל האוכל כשיעור חצי 'זית' ולאחר עשר דקות עוד חצי 'זית', נחשב כאילו אכל חצי 'זית' בלבד, ולא קיים את המצווה (שו"ע תעה, ו).

'פרס' הוא חצי בלשון ארמית, והכוונה לחצי ככר. בעבר היו רגילים לאפות ככר לחם שהספיק לאדם אחד ליום, וכיוון שהיו רגילים לאכול בכל יום שתי ארוחות, נמצא שיעור הלחם שהיו אוכלים בארוחה אחת הוא פרס, היינו חצי ככר.

בעקבות הגלויות נחלקו הפוסקים בשיעור 'פרס': לדעת הרמב"ם כנפח שלוש ביצים, ולדעת רש"י ארבע ביצים. כמה מגדולי האחרונים ניסו לשער כמה דקות אורכת אכילת שיעור פרס, ונאמרו בזה דעות רבות: יש אומרים תשע דקות (חתם סופר), ויש אומרים שבע דקות וחצי (ערוך לנר), יש אומרים שבע דקות, ויש אומרים שש דקות, ויש אומרים חמש דקות, ויש אומרים ארבע דקות (ר' חיים נאה וכה"ח).

אלא שכל זה בדיעבד, כי לכתחילה צריך לאכול את המצה ברציפות, וכל שאכל את המצה ברציפות בוודאי יצא ידי חובתו. ואין צורך להסתכל על השעון בעת אכילת המצה, כי כל אדם רגיל שאכל את המצה בנחת בלא להפסיק בדברים אחרים ודאי הספיק לאכול שיעור כ'זית' בתוך שיעור אכילת פרס. ואפילו מי שרגיל לאכול לאט, ברור שאם לא הפסיק בדברים אחרים, אכל כ'זית' בתוך שיעור אכילת פרס. שהרי שיעור אכילת פרס גדול בערך פי שמונה או פי תשעה משיעור כ'זית', ולא יתכן שמי שאכל כ'זית' ברציפות לא הספיק לאוכלו בתוך זמן שאפשר לאכול שיעור שכפול ממנו פי שמונה או תשעה.[22]


[22]. לרש"י שיעור פרס ארבע ביצים, ועל פי תוס' שיעור כ'זית' מחצית ביצה, נמצא שבפרס יש שיעור שמונה 'זיתים'. ולרמב"ם שיעור פרס שלוש ביצים, ובכל ביצה יותר משלושה 'זיתים', נמצא שבפרס יותר מתשעה 'זיתים'. (אם נצרף שיטת רש"י ורמב"ם יצא בפרס יותר משנים עשר 'זיתים'. ואם נצרף שיטת תוס' ורמב"ם יצא בפרס ששה זיתים).

אמנם יש שמדדו ומצאו שלא הצליחו לאכול כ'זית' בכדי אכילת פרס, אלא שיצא להם כך מפני שצרפו שני חשבונות שסותרים זה את זה. את הכ'זית' החשיבו לפי החשבון הגדול ביותר, היינו לפי משקל על פי שיעור חזו"א, ומנגד במדידת אכילת פרס הלכו לפי השיעור הקטן ביותר, היינו בנפח לפי שיטת רמב"ם שהוא שלוש ביצים. ואלו חשבונות שסותרים זה את זה, שכ'זית' חזו"א לפי משקל הוא כ-50 גרם, ואילו נפח מצות כשיעור שלוש ביצים הוא כ-54 גרם. וכיוון שהמצה קשה ללעיסה, ושיעור אכילת פרס נמדד לפי משך זמן אכילת לחם שקל ללועסו ולבולעו, לא הצליחו להספיק לגמור את אותו 'כזית'. ואם רוצים לאכול שני 'זיתים', הרי שצריך לאכול משקל 100 גרם מצה בזמן שרגילים לאכול 54 גרם לחם, וזה בלתי אפשרי. גם למנהג ספרדים שאינם חוששים לשיטת חזו"א אבל מודדים לפי משקל, יוצא ששני 'זיתים' לפי משקל הם כ- 58 גרם, וצריך לאוכלם בזמן של אכילת נפח שלוש ביצים, שמשקלם כאמור כ- 54 גרם, וזה לא אפשרי באכילה רגילה. אלא האמת שצריך לחשב את שיעור הכ'זית' ואכילת הפרס לפי אותו חישוב, שאם מחמירים בגודל הכ'זית' לפי משקל צריך גם להגדיל את חשבון הביצים לפי משקל, וממילא משך זמן אכילת פרס צריך להיות כרבע שעה ויותר.

לכן, כל מי שאוכל בנחת, בלא להפסיק או להתעצל במיוחד באכילתו, ודאי הספיק לאכול כ'זית' בכדי שיעור אכילת פרס, ולכן אין צורך להסתכל כלל בשעון.

מכל מקום מי שאכל והפסיק בתוך אכילתו, ולא גמר שליש מצה בתוך שיעור ארבע דקות, לכתחילה ראוי להחמיר ולחזור לאוכלו. ואף שלפי הסברה, כיוון ששיעור אכילת פרס נקבע על פי ממוצע האנשים, כיוון שמצינו שיעורים שונים, נכון לומר ששיעור אכילת פרס הוא כשיעור הממוצע שבשיעורי האחרונים, כשש עד שבע דקות. אולם כיוון שמדובר במצווה דאורייתא, ראוי להחמיר ככל השיטות. ועי' בפנה"ל ברכות י, ז, 8.

עוד נציין, כי לדעת המנחת חינוך, ושו"ת תורת חסד או"ח לב, מודדים אכילת פרס בכל מאכל ומאכל לפי קלות או קושי אכילתו, לפי זה שיעור אכילת פרס במצה צריך להיות ארוך יותר, מפני שקשה ללועסה ולבולעה. אולם רוב הפוסקים שקבעו שיעור באכילת פרס הבינו שהוא שיעור קבוע הנמדד לפי אכילת לחם רגיל.

ט"ז - ליל הסדר

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן