ב – הגדרת המאכלים האסורים

פורסם בקטגוריה ט - ערב תשעה באב. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/05-09-02/


מותר לאכול בסעודה המפסקת מאכלים חיים, כמו פירות וירקות, ללא הגבלה. אבל אם בישלם, הרי הם נחשבים כתבשיל למרות שגם בלא בישול ניתן לאוכלם.

גבינה, לבן וחמאה וכל מוצרי החלב שעברו פיסטור, אינם נחשבים מבושלים, מפני שחימומם נעשה מסיבות בריאותיות ולא כדי להשביח את טעמם (שו"ע תקנב, ד; באה"ט ה, כה"ח יג).

אם בישלו ביחד גזר עם תפוחי אדמה, אסור לאכול את שניהם, מפני שהם שני תבשילים, ויאכל את הגזר או את תפוחי האדמה. וכן אם בישל איטריות עם גבינה, או עדשים עם ביצים, הרי הם שני תבשילים מעורבים ואסור לאוכלם יחד. ואפילו אם בישל שני תבשילים מאותו מין, רק שאחד בלילתו רכה והשני עבה, נחשבים כשני תבשילים. וכן ביצה קשה וביצה רכה, נחשבות שני תבשילים. אבל תבשיל שבדרך כלל רגילים לערב בו שני מינים, האחד עיקרי והשני מוסיף בו טעם, כמו אורז עם מעט בצל, נחשב כתבשיל אחד (שו"ע תקנב, ג). עדה שנהגה לאכול מאכל מיוחד לאבלים, כגון עדשים וביצים, למרות שיש בו שני מינים, נחשב להם כתבשיל אחד שמותר לאוכלו (שו"ע תקנב, ה).

האיסור חל על מיני מאכלים מבושלים או צלויים, אבל על מאפים כלחם ועוגות אין איסור, שעיקרם לשביעה (אשל אברהם בוטשאטש). ויש נמנעים מאכילת עוגות, כדי שלא להרבות בהנאת סעודה מפסקת. ופיצה נחשבת כתבשיל, מפני הגבינה שעליה.

נכון שלא לאכול בסעודה המפסקת שוקולד, חטיפים וממתקים, מפני שתכליתם לפינוק ולא לשביעה (עיין רמ"א תקנב, א). אבל כשאין שם דבר אחר לשבוע ממנו, מותר לאוכלם.

לגבי מאכל כבוש, כדוגמת מלפפון כבוש, יש אומרים שראוי שלא לאוכלו, כדי שלא להרבות בהנאה מסעודה מפסקת, ועוד שאולי הוא נחשב כמבושל (שכנה"ג, כה"ח תקנב, כו). ויש מי שמתיר (ערוה"ש תקנב, ז).

מותר לאכול סלט ירקות חי מתובל בשמן ותבלינים. ויש שהמליצו שלא לאוכלו, כדי שלא להרבות בהנאת סעודה מפסקת (חיד"א, כה"ח תקנב, יא).

נהגו שלא לאכול בסעודה המפסקת דגים, מפני שדגים נחשבים מאכל חשוב כדוגמת בשר. ויש מקילים לאכול דגים מלוחים וסרדינים שלא בישלום (עיין שו"ע תקנב, ב; כה"ח יח).

משקאות מבושלים אינם בכלל תבשיל, ולכן מעיקר הדין מותר לשתות בירה, שֵׁכָר, קפה ותה בסעודה מפסקת. אלא שפוסקים רבים הורו להחמיר לכתחילה שלא לשתותם בסעודה המפסקת, כדי שלא להרבות בתענוג והנאה בסעודה זו. אבל מי שרגיל לשתות שכר בכל סעודה, ובלא זה העיכול קשה לו – רשאי לשתותו. וקפה ותה פחות חשובים ממשקה משכר, ולכן המרגיש צורך לשתותם – רשאי, אבל מי שיכול בקלות לוותר עליהם – טוב שיוותר. ולגבי שאר מיצים מתוקים, כקולה, לצורך מותר לשתותם, ולשם פינוק אין לשתותם.2


  1. עיין רמ"א תקנב, א; מ"ב ד; תורת המועדים פ"ו, ה, י; הלח"ב פ"ו, ו, י.
פורסם בקטגוריה ט - ערב תשעה באב. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן