ד – מנהג אשכנז – הגברים הנשים והקטנים

פורסם בקטגוריה יב - הדלקת נרות חנוכה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/05-12-04/

למנהג אשכנז, כדי להיות 'מהדרין מן המהדרין' צריך שכל אחד מבני הבית ידליק בברכה חנוכיה משלו, ביום הראשון כל אחד מדליק נר אחד, ובשמיני כל אחד מדליק שמונה. ואין חוששים שלא ידעו את מספר הנרות של אותו יום, מפני שמקפידים להפריד את החנוכיות זו מזו.1

וגם קטנים שהגיעו לחינוך מדליקים נרות בברכה, וגיל חינוך הוא בערך מגיל שש, שאז הם מבינים את סיפור הנס והמצווה.

ונשים נשואות נהגו שלא להדליק נרות, מפני שהדלקת בעליהן נחשבת כהדלקה שלהן, ש'אשתו כגופו'. ובהרבה בתים גם בנות שהגיעו לחינוך ונערות נהגו שלא להדליק נרות. ומכל מקום אם ירצו להדליק, רשאיות להדליק בברכה. ונראה שטוב לעודד את הבנות שהגיעו לחינוך להדליק נרות לפחות עד הגיען לבת מצווה, כי ההדלקה מקשרת אותן לתורה ולמצוות. ואם ירצו להדליק גם אח"כ, תבוא עליהן ברכה. ואפילו אשה שבעלה מדליק נרות, אם תרצה למרות המנהג להדליק בעצמה – רשאית להדליק בברכה.2


  1. בפשטות, אם מנהג 'מהדרין' להדליק נר אחד לכל אחד מבני הבית, במנהג 'מהדרין מן המהדרין' צריך להוסיף ולהדליק לכל אחד מבני הבית לפי מספר הימים, וכך היא דעת הרמב"ם הל' חנוכה ד, א-ג, וכן מנהג אשכנזים. אולם לר"י (תוס' שבת כא, ב), רק אחד מבני הבית ידליק חנוכיה אחת, כי אם ידליקו עבור כל אחד מבני הבית, לא ידעו איזה יום הוא בחנוכה, ועיקר מגמת 'מהדרין מן המהדרין' לבטא את הנס לפי מספר הימים. וכך מנהג ספרד, וכ"כ בשו"ע תרעא, ב. (ופירש הרא"ה שזה יותר הידור, כי ברוב הבתים יש מעט אנשים, ונמצא שבדרך זו ידליקו יותר נרות. עוד אפשר לפרש, שאף אם ידליקו בזה פחות נרות, ההידור הוא שיצטרכו לדקדק איזה יום הוא בחנוכה). ורבים ביארו שיסוד החילוק בין המנהגים נעוץ במקום ההדלקה. למנהג ספרדים הדליקו ליד הפתח, ואזי אם היו מדליקים שם כמה מבני הבית, לא היו יודעים איזה יום הוא. ולמנהג אשכנזים נהגו להדליק בתוך הבית, וממילא אפשר שכל אחד ידליק. וכ"כ בדרכי משה תרעא, א, בשם מהר"א מפראג, שכאשר מדליקים בתוך הבית, גם לתוס' ה'מהדרין מן המהדרין' צריכים שכל אחד מבני הבית ידליק חנוכיה לעצמו. ועי' בתורת המועדים א, ד.

    ובביאור הגר"א כתב, שהטעם העיקרי בגמרא לדברי בית הלל הוא 'מעלים בקודש', ואין צורך שידעו כמה ימים, אלא העיקר להוסיף ולהרבות בנרות, ודחה בזה את סברת התוס', ולכן גם כשכולם מדליקים בפתח הבית, יש להדליק לפי מספר בני הבית והימים.

    ויש דקדקו שלרמב"ם אחד מדליק עבור כולם, ואילו למנהג אשכנז עפ"י המהרי"ל כל אחד מבני הבית מדליק בברכה. והרב רבינוביץ כתב בספר מלומדי מלחמה (עמ' 232), שלפי הגירסה המובאת במהדורת הרב קפאח, יוצא שמנהג אשכנז בדיוק כרמב"ם. ונתבאר בט"ז תרעז, א, ומ"א תרעז, ט, שהואיל ובני הבית אינם מתכוונים לצאת בברכת בעל הבית, הרי שהם יכולים לברך על הדלקת נרותיהם. ומשמע שבלא זה אינם יכולים לברך, כי אין לברך על ההידור. וב'שפת אמת' לשבת כא, ב, הביא סברה שמעיקר התקנה קבעו שהמהדרין מן המהדרין יברכו למרות שכבר יצאו ידי עיקר המצווה. עוד נחלקו בזה אם הדליק נר אחד בברכה ואח"כ השיג עוד נרות כמניין המהדרין, האם יחזור לברך על הדלקת נרות ההידור, לא"ר יברך ולפר"ח סו"ס תרע"ב, לא יברך, ולזה נטה בשו"ת רע"א תנינא יג (עי"ש היטב), עפ"י מה שמשמע מהט"ז ומ"א.

    ויש לברר מה הדין בבני בית שחשבו להדליק בעצמם, ולבסוף לא הדליקו, האם יצאו בהדלקת בעה"ב. ונלענ"ד שבדיעבד יצאו, כי המצווה שיהיה נר בבית ובפועל היה, ובעל כרחם יצאו ידי המצווה בלא הידור. ומה שהם מכוונים שלא לצאת כדברי הט"ז ומ"א הוא בהידור שהם עצמם ידליקו בברכה, אבל בעצם ההדלקה יוצאים. וצ"ע. ובוודאי שכך הדין לסברת ה'שפת אמת'. ועוד, שיש ברירה בדרבנן.

  2. הטעם שאשתו כגופו מובא בהרבה אחרונים ובתוכם מ"ב תרעא, ט, ותרעה, ט; כה"ח תרעא, טז. ולגבי הנוהגים ששאר בנות הבית אינן מדליקות נאמרו כמה טעמים: לחת"ס שבת כא, ב, הואיל ונהגו להדליק בחוץ, לא היה צנוע שתצאנה. למשמרת שלום מח, ב, הואיל והאם לא מדליקה אין דרך ארץ שבנותיה תדלקנה. וי"א שטעם הדלקת הקטנים כדי לחנכם, וכיוון שהבנות לא ידליקו כשיגדלו, שיצאו על ידי בעליהן, אינן מדליקות כשהן קטנות. (ועי' במקראי קודש (פרנק) יד, ובימי החנוכה ח, ג, ותורת המועדים ב, א-ג).

    ואם ירצו ידליקו בברכה, כמובא במ"ב תרעה, ט. שהרי גם במצוות שנשים פטורות, לפי מנהג אשכנז רשאיות לקיים בברכה, ק"ו בנרות חנוכה שנשים חייבות. וכיוון שיש רווקות ואלמנות שגרות לבדן, יש מקום שהבנות יתרגלו להדליק נרות בבית הוריהן בברכה. ולמנהג רוב הספרדים בכל בית רק אחד מדליק, ואם תרצה להדליק לא תברך.

פורסם בקטגוריה יב - הדלקת נרות חנוכה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן