ב – ארבע פרשיות

פורסם בקטגוריה יד - חודש אדר. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/05-14-02/

תקנו חכמים לקרוא ארבע פרשיות: 'שקלים', 'זכור', 'פרה' ו'החודש'. וקוראים אותן בשבתות שבחודש אדר, ואת הראשונה שבהן קוראים בדרך כלל בשבת שלפני חודש אדר.1

באותן השבתות שקוראים פרשיות אלו מוציאים שני ספרי תורה. בראשון קוראים שבעה עולים בפרשת השבוע, ובשני קוראים למפטיר את הפרשה המיוחדת. וכיוון שההפטרה בנביא צריכה לעסוק במה שקראו בספר שאליו עלה המפטיר, לפיכך בשבתות אלה ההפטרה עוסקת בעניין הקשור לאותן הפרשיות שנקראו בספר השני ולא בפרשת השבוע שנקראה בספר הראשון.

בשבת הראשונה קוראים פרשת 'שקלים' (שמות ל, יא-טז). ותקנו את קריאתה כדי להזכיר לכל אחד מישראל לתרום את מחצית השקל השנתית, אשר קונים בהן את קרבנות הציבור. וכיוון שמחודש ניסן היו צריכים להתחיל לקנות את הקרבנות מהתרומה החדשה, תקנו לקרוא חודש לפני כן את פרשת שקלים, כדי להזכיר לכל ישראל שיביאו את תרומתם. ואף שכיום בית המקדש חרב, ואין אנו זוכים להקריב קרבנות, אנו קוראים את פרשת 'שקלים' זכר למקדש (עי' מ"ב תרפה, א, מקראי קודש ג).

הפרשה השנייה: 'זכור' (דברים כה, יז-יט). בקריאתה אנו מקיימים את מצוות התורה לזכור את אשר עשה לנו עמלק. ותקנו לקוראה לפני פורים, כדי לסמוך את מצוות זכירת עמלק לפורים, שבו אנו שמחים על קיום המצווה במחיית המן שהיה מזרע עמלק.

הפרשה השלישית: 'פרה' (במדבר יט, א-כב). בה אנו לומדים על דרך ההיטהרות מן הטומאה, כדי שנוכל לבוא לבית המקדש ולהקריב קרבנות. ותקנו לקוראה לקראת חודש ניסן, כדי להתכונן ולהיטהר להקרבת קרבן הפסח. ואף שאין אנו מקריבים כיום את הפסח, אנו קוראים את פרשת 'פרה' זכר למקדש.

הפרשה הרביעית: 'החודש' (שמות יב, א-כ), בה נזכר עניין קידוש החודש ומצוות הפסח, ותקנו לקוראה לקראת חודש ניסן, מפני שהוא הראשון לחודשים. בנוסף לכך, על ידי קריאתה מתעוררים להתכונן לחג הפסח וכל מצוותיו.

כאשר חל ראש חודש אדר או ניסן בשבת, מוציאים שלושה ספרי תורה, בראשון קוראים את פרשת השבוע, בשני עניין ראש חודש, ובשלישי את הפרשיה המיוחדת, בראש חודש אדר – 'שקלים', ובראש חודש ניסן – 'החודש'.

לרוב הפוסקים, המצווה לקרוא פרשת 'זכור' מהתורה, ולכן מדקדקים בה יותר מכל שאר הקריאות, כמבואר בהמשך (הלכה ו). ויש סוברים שגם קריאת פרשת 'פרה' מהתורה, ולכן גם בקריאתה נוהגים להדר ולדקדק יותר.2


  1. בסדר קריאת הפרשיות בחודש אדר ישנה תמיד שבת אחת לפחות שבה אין קוראים פרשיה. ונתנו חכמים סימן לדבר: ז-טו, ב-ו, ד-ד, ו-ביו. היינו אם חל א' באדר ביום ז' בשבוע, הרי שהשבת שאין קוראים בה פרשיה היא ב-טו בחודש, וזהו ז-טו. ואם א' באדר חל ביום ב' בשבוע, אין קוראים בשבת שבו' לחודש (קוראים 'שקלים' בסוף חודש שבט), וזהו ב-ו. ואם א' באדר חל ביום ד', אין קוראים בשבת שבד', וזהו ד-ד. ואם א' אדר חל ביום ו' בשבוע, בשתי שבתות אין קוראים, ביום ב' וביום יו שהוא טז לחודש, וזהו ו-ביו.
  2. תקנת קריאת ארבע הפרשיות קדמה לתקנת קריאת פרשיות השבוע. אמנם כבר מימות משה רבנו תקנו לקרוא בתורה בכל שבת ושני וחמישי. אולם החלוקה ל-54 פרשיות, כדי שבכל שנה נסיים את כל התורה היא מאוחרת יותר. בזמן האמוראים נהגו כך בבבל, אולם בארץ ישראל היו מסיימים את התורה בשלוש שנים. ואילו תקנת ארבע פרשיות והקריאה במועדים נזכרה כבר במשנה ובגמרא (מגילה כט, א – ל, ב).

    קריאת פרשת 'זכור' מהתורה, כפי שיבואר בהלכה ו. י"א שגם קריאת 'פרה' מהתורה, וכ"כ בשו"ע או"ח קמו, ב; תרפה, ז. ולרוה"פ קריאתה מדרבנן, עיין מ"ב קמו, יג, ותרפה, טו, כה"ח כח, ותורת המועדים ב, יח. ולכתחילה מחמירים בה כמו בפרשת 'זכור'.

פורסם בקטגוריה יד - חודש אדר. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן