לצערנו אנו נתקלים לעיתים בפעולה של הריסת בתי יהודים ביהודה ושומרון על פי החלטת בית משפט, ועומדת בפנינו שאלה, האם יש בכך הפרה של מצוות יישוב הארץ, או שזה בבחינת 'דינא דמלכותא דינא' (להלן ו, א). היסוד הקובע את הדין הוא סיבת ההריסה, ושלושה מצבים ישנם: א) כאשר מדובר בכפייה על דת, הרי שזה בבחינת "ייהרג ובל יעבור". ב) כאשר הסיבה החוקית להריסה מובנת, ההריסה מותרת. ג) מצב ביניים בו הסיבה הישירה היא חוקית, אך הסיבה הבסיסית היא פגיעה ביישוב הארץ. ונפרט יותר:
א) אם ההריסה היא מפני שלדעת הממשלה או בית המשפט אסור ליהודי לגור בחבל ארץ מסוים בארץ ישראל, אזי מדובר בכפייה על דת וחובה להתקומם נגד זה בבחינת "ייהרג ובל יעבור". אמנם הוראה זו למעשה מורכבת מאוד, וברוב המקרים היא רחוקה מיישום (לעיל הלכה ז והערה 6), והלוואי ולעולם לא נצטרך לברר למעשה סוגיה נוראה זו. אולם בוודאי שמדובר במאבק חריף מאוד שכרוך במסירות נפש.
ב) מנגד, כאשר יהודי בונה את ביתו בזדון על כביש או על שטח שמיועד לגינה ציבורית או על שטח של אדם פרטי, בין יהודי ובין שאינו יהודי, אין איסור להרוס את ביתו, אלא להיפך – כך שומרים על סדרי שלטון תקינים. וכן כאשר בית המשפט מחליט שאדם מסוים בנה את ביתו בגזילה על שטח של אדם אחר, בין יהודי ובין נוכרי, אין איסור להרוס את הבית. וגם אם נראה שבית המשפט טעה בהחלטתו, כל זמן שמדובר בטעויות מקובלות של בני אדם, עדיין "דינא דמלכותא דינא". ועל כיוצא בזה אמרו חכמים: "אפילו שוגגים, אפילו מזידים, אפילו מוטעים".
ג) ויש מצבי ביניים, בהם מצד אחד אין החלטה עקרונית נגד זכותם של יהודים להתגורר בחבל ארץ מסוים, והחלטת ההריסה הממשלתית או המשפטית מבוססת על נהלים ותקנות. אולם מאידך, מסתבר שההחלטה להרוס את הבית נובעת מעמדה השוללת את זכותם של היהודים לגור באותו חבל ארץ. כגון שבכל מקרה דומה במקום אחר בארץ אין מורים על הריסת בתים אלא על הסדרה. או כגון שכל טענה של ערבי מתקבלת, ואילו טענה של יהודי תמיד נדחית.
במקרה כזה, השאלה חוזרת לפתחה של הממשלה, שביכולתה לבנות בתים נוספים באותו אזור. אם הממשלה תוֹרֶה לבנות בתים רבים במקום הבתים שעומדים להרוס, הרי שהיא מראה בכך שאינה פועלת מתוך התנגדות ליישוב הארץ, וחזרה ההחלטה על ההריסה להיות מותרת, בבחינת 'דינא דמלכותא דינא'. אמנם כאשר מוצאים בהחלטה עוולה רצוי לעורר כנגדה ויכוח ציבורי, אבל אין להתנגד לביצועה.
אבל אם לא תשתמש הממשלה בכוחה לבנות, אז מסתבר שההרס נובע מרצון לפגוע במצוות יישוב הארץ. אמנם זה עדיין לא בגדר של כפייה על דת בפרהסיה, שכן הנימוקים הם משפטיים ומקומיים. אבל כיוון שהפעולה מנוגדת למצוות התורה באופן בוטה, אין לשוטר, חייל או אזרח לכבד או לציית להוראה כזו, ואף מצווה להתקומם כנגדה בכל הדרכים המקובלות בעולם החופשי והמוסרי. אבל אין להחריף את המאבק מעבר לכך, הואיל ואין מדובר בכפייה על דת באופן מפורש.
