חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ב – העדפה בעבודה

כשם שמצווה להקדים קרוב ושכן ובן העם לקנייה, מכירה והלוואה, כך ויותר מצווה להקדימם לעניין עבודה. הואיל וכאן מצטרפת גם מצוות הצדקה, שהרי אדם שלא מוצא עבודה, קרוב להיחשב עני, וממילא מצווה להקימו ולהחזיקו.

כלומר, בהעדפת פועל יהודי ישנן שתי מצוות: האחת – המצווה הכללית להעדיף את הקרובים ובני העם. והשנייה – צדקה, שהיא יותר מחייבת. והצדקה המעולה ביותר היא במתן עבודה. וכן ביאר הרמב"ם (מתנות עניים י, ז), שיש שמונה מעלות בצדקה, זו למעלה מזו, והמדרגה העליונה ביותר שאין למעלה ממנה, לתת לעני עבודה, דהיינו למצוא לו מקור פרנסה קבוע, כך שיוכל לעמוד על רגליו בכוחות עצמו. ויש בה מצווה נוספת, שנאמר (ויקרא כה, לה): "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ".

רבים נמנעים מלהעסיק את קרובם או בן עמם, מפני שלא נעים להם לצוות עליו את מה שמבקשים מאדם זר ורחוק. אולם חכמים רצו לעודד את האדם לשכור את העניים שבסביבתו, כדי להעניק להם פרנסה, כמובא במשנה (אבות א, ה): "יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך". והכוונה להעדיף לשוכרם לעבודות הבית הפשוטות והבזויות (ב"מ ס, ב). וכך כתב הרמב"ם (מתנות עניים י, יז): "ציוו חכמים שיהיו בני ביתו של אדם עניים ויתומים במקום העבדים, מוטב לו להשתמש באלו ויהנו בני אברהם יצחק ויעקב מנכסיו… שכל המרבה עבדים, בכל יום ויום יוסיף חטא ועוון בעולם. ואם יהיו עניים בני ביתו, בכל שעה ושעה מוסיף זכות ומצוות".

כמו לעניין מקח וממכר, גם מצווה זו קיימת כאשר הפועל היהודי יקר במעט, אבל אם הוא יקר באופן משמעותי, או שאפילו יקר במעט אבל תוספת עלות זו תפגע ביציבותו הכלכלית של העסק מול המתחרים, אין מצווה להקדים את הקרוב, השכן והיהודי.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן