ז – הבעייה בהעסקת ערבים עוינים

פורסם בקטגוריה ח - עבודה עברית. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/06-08-07/

עד כה עסקנו במצווה להעדיף פועל יהודי על שאינו יהודי מטעמים חיוביים, דהיינו מצד המצווה של "קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ" – כלומר מיד אחיך היהודי. וכן מצד מצוות הצדקה, שכאשר ישנם פועלים יהודים מובטלים, מוטלת על כולנו המצווה לעזור להם, והצדקה המעולה והמשובחת ביותר היא לתת להם עבודה.

אבל אין להתעלם מכך שישנן כיום סיבות נוספות שלא לתת עבודה לפועל ערבי, לא רק מהצד החיובי של העדפת היהודי, אלא גם מן הצד השלילי, שלא לתת פרנסה לערבים עוינים.

ושלושה טעמים לכך וכולם נובעים מהמלחמה שבין ישראל לערבים על ארץ ישראל. ראשית, מצווה עלינו לרשת את הארץ, כדי שתהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת, כפי שהגדיר את המצווה הרמב"ן (עיין לעיל ג, א-ב). ומאחר שרבים מהערבים אינם מסכימים לכך שהארץ שייכת לנו, ועדיין נטוש מאבק על ארץ ישראל, שלעיתים מתפתח למלחמת דמים, מוטלת עלינו המצווה למנוע במידת האפשר את אחיזתם בארץ, כדי למנוע את האפשרות שילחמו כנגד ישיבתנו כאן. וברור הוא, שעל ידי נתינת מקומות תעסוקה לערבים אנו גורמים לתוצאה הפוכה: מחזקים את אחיזתם בארץ, ולא מאפשרים להם לחשוב ברצינות על הגירה.

מצווה שנייה, הקשורה לזה, היא מצוות "וְלֹא תְחָנֵּם" (דברים ז, ב). ופירושה: שלא לתת לגויים חניה בקרקע של ארץ ישראל. כלומר, אסור למכור לגוי, שאיננו גר-תושב, קרקע או בית בארץ-ישראל. גר-תושב הוא גוי שהסכים לקבל על עצמו את שבע מצוות בני נח, וגם הסכים לקבל את עיקרי אמונת ישראל, ואת העובדה שהארץ הזו שייכת לנו (כמבואר לעיל ה, א-ב). ושוב, מאחר שלצערנו רבים מהערבים אינם מכירים בכך שארץ-ישראל שלנו, ממילא אסור למכור להם בארץ בית או קרקע. ואף שבפועל מי שמעסיק ערבי ששולל את זכותו של עם ישראל על ארצו, אינו מוכר לו בית או קרקע, הוא מסייע בכך להישארותו בארץ. ואמנם כל אחד באופן פרטי יכול לומר שגם בלעדיו הוא כבר גר בארץ. אולם הציבור ככלל אינו יכול לומר כך, שכן בסופו של דבר, על ידי העבודה שאנו נותנים לאותם ערבים ששוללים את זכותנו על הארץ, אנו מחזקים את אחיזתם ואת חנייתם בארץ. המציאות היא שבעקבות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל במאת השנים האחרונות, היגרו לארץ מאות אלפי ערבים שבאו לחפש עבודה בהתיישבות היהודית המתפתחת. יש לקוות שאם העסקת ערבים שאינם תומכים בזהותה היהודית של המדינה תפחת ותוחלף במידת הצורך בעבודה של בני עמים אחרים, ההגירה שלהם למדינות אחרות תואץ, ואלו שיישארו בארץ יהיו קרובים יותר להגדרה של גר-תושב, שמצווה לדאוג לפרנסתם.

לצערנו, בתקופה האחרונה נתווסף עוד שיקול כנגד העסקת ערבים, והוא מצד החיוב של "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". שכן בזמני מלחמה ועימות, אירעו מקרים שפועלים קמו על מעסיקיהם ורצחום נפש. ואפילו אם הפועלים של מעסיק זה אינם עוסקים ברציחה, מכל מקום, ריבוי הפועלים הערבים בתוך הערים היהודיות מאפשר לרוצחים לבצע את זממם ביתר קלות.

לסיכום, אף שכבר למדנו שלדעת הרבה פוסקים, כאשר הפועל היהודי יקר באופן משמעותי מהפועל שאינו יהודי, אין חיוב לקחת דווקא את הפועל היהודי. מכל מקום, לאחר שהצטרפו הנימוקים השוללים העסקת ערבים עוינים, יתכן שיש להעדיף, בכל מקרה, פועל יהודי. אבל חיוב זה הוא על הממשלה ולא על האזרח הקטן; ועל כל אחד מאתנו מוטלת החובה להשתדל עד כמה שאפשר להימנע מהעסקת ערבים עוינים.

כל זה אמור כמובן לגבי ערבים עוינים, אבל לגבי גויים אחרים, שתומכים בזכותנו על הארץ, אין סיבה לשלול את העסקתם, אלא שתמיד ישנה מצווה להעדיף את הקרובים על פני הרחוקים ואת בני העם על פני בני עמים אחרים. יש להוסיף, שאף שמלכתחילה עדיף שלא להעסיק ערבים שאינם ראויים למעמד של 'גר-תושב', בפועל כאשר מעסיקים ערבי, חייבים להתייחס כלפיו במלא הכבוד וההגינות. אסור לבזותו, לעושקו ולהלין את שכרו. ראשית, מפני חובת ההגינות של מעסיק כלפי העובד. שנית, יתכן שהוא הגון ותומך בעם ישראל וראוי להגדרת 'גר תושב', שכלפיו אנו חייבים להתייחס לא רק בהגינות אלא אף מצווה להעניק לו צדקה בשעת הצורך (ועיין לעיל ה, א-ב).

פורסם בקטגוריה ח - עבודה עברית. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן