ז – עריכת שולחן ותכשיטי אשה

פורסם בקטגוריה ט - זכר למקדש. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/06-09-07/

עוד תקנו חכמים שכל העורך שולחן לאורחים יחסיר ממנו אחד מן המאכלים שמקובל להגיש כזכר לחורבן. ודווקא בסעודה מיוחדת, כגון שיש בה אורחים, צריך לחסר דבר מה, אבל בארוחה רגילה שאין בה שמחה מיוחדת, אין צורך להחסיר מאכל זכר לחורבן (ב"ב ס, ב. שו"ע או"ח תקס, ב).

בשבת וביום טוב אין לחסר דבר ממה שראוי להכין לצורך הסעודות. כי בזמנים אלו אנו נמצאים במדרגה גבוהה מהמציאות הרגילה שלנו בעולם הזה, ולמדרגה הגבוהה הזו האבלות אינה מגיעה, ולכן אין מנהגי אבלות בשבת ויום טוב. אולם בסעודות של ימי החול, ואפילו אם הן סעודות מצווה, תקנו חכמים שהואיל ויש בהן שמחה, צריך לחסר בהן דבר מה כזכר לחורבן. ללמדנו שכל זמן שבית המקדש חרב אין אפשרות לקיים שמחה שלימה (מ"ב תקס, ה, עפ"י ט"ז ומור וקציעה).

כיום קשה לדעת איך בדיוק לקיים תקנה זו, ולכן למעשה רבים אינם נוהגים לקיימה. כנראה שבעבר היה ידוע מה מקובל להגיש בכל סעודה, וממילא כשהיו מחסרים מאכל אחד החסרון היה ניכר, וכולם הבינו שטעם החסרון מפני שבית המקדש חרב. אבל היום, שאין תפריט ידוע לכל סעודה, קשה לדעת מתי החסירו תבשיל ומתי לא. יכולה להיות סעודה שהגישו בה מעט תבשילים אבל עשו זאת מטעמי חסכון ולא כזכר לחורבן. ולעומת זאת יתכן שאדם יכין סעודה מלאה כל טוב, אולם בליבו חפץ להוסיף עוד תבשיל, והחסירו מפני חורבן בית המקדש.

כנראה שזו הסיבה שהרמב"ם (הל' תעניות ה, יג) כתב, שלא מספיק להחסיר תבשיל, אלא צריך גם להשאיר מקום פנוי בשולחן, כדי שיהיה ניכר שבאותו מקום היה ראוי להניח דבר מאכל, והניחוהו ריק כזכר לחורבן. וכן פסק ה'שולחן-ערוך', שיניח מקום פנוי בשולחן ללא קערה מן הקערות הראויות לתת שם (שו"ע או"ח תקס, ב; מ"ב ז).

אולם למעשה גם לא נוהגים לשייר מקום פנוי בשולחן, מפני שהשולחנות שלנו אינם בגודל שווה, וגם אם ישאירו מקום פנוי לא ידעו אם זה כזכר לחורבן או מפני שהשולחן גדול. ונראה שגם צורת ההגשה השתנתה, שכן בעבר היו מגישים את כל התבשילים מיד בתחילת הסעודה, ואז היה ניכר שהחסירו משהו. אבל היום, שרגילים להגיש מנה אחר מנה, בכל משך הסעודה יש מקומות פנויים על השולחן, ואין הדבר ניכר כזכר לחורבן. אלו כנראה הסיבות שכיום אין נוהגים להקפיד בדין זה (עי' ח"א קלז, ב; ערוה"ש תקס, ו).

אמנם כיוון שהאחרונים הזכירו דין זה להלכה, משמע שראוי לקיימו. ולכן ראוי שעורכי הסעודות יהיו מודעים להלכה זו, ולפני כל סעודה מיוחדת יתכננו אילו מאכלים ברצונם להגיש, ויפחיתו אחד זכר לחורבן. וכן כאשר מסכמים עם בעל אולם או קייטרינג על תפריט לשמחה, נכון לחשוב תחילה אילו מאכלים רוצים, ולהפחית אחד זכר לחורבן.

תקנו חכמים: "עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט" (ב"ב ס, ב). גם הלכה זו קשה לקיים בימינו, הואיל ואין מנהג קבוע, כמה תכשיטים מקובל לענוד בכל אירוע, וממילא לא ניכר כאשר אשה מחסירה תכשיט אחד. ואע"פ כן נכון לקיים את ההלכה, ואשה שיש לה הרבה מיני תכשיטים, לא תענוד את כולם בבת אחת, אלא בכל פעם תחסיר תכשיט אחד מאלה שרצתה להתקשט בהם עתה, כדי שתזכור את חורבן בית המקדש (שו"ע או"ח תקס, ב; מ"ב ח).

פורסם בקטגוריה ט - זכר למקדש. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן