ג – יסוד הגיור – קבלת המצוות

פורסם בקטגוריה י - הלכות גרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/06-10-03/

יסוד הגיור הוא שהגר יקבל על עצמו את התורה והמצוות, מפני שתורת ישראל מבטאת את האופי הלאומי של עם ישראל, שרוח התורה ורוח העם מאוחדות הן. וכשם שבמעמד הר סיני בני ישראל קבלו את המצוות ואמרו "נעשה ונשמע", ובכך נכנסו תחת כנפי השכינה ונעשו לעם, כך גם הגר מתגייר על ידי קבלת התורה הפרטית שלו לפני בית הדין. ועליו לקבל את כל המצוות כולן, וכפי שהורו חכמים (בכורות ל, ב): "גוי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד – אין מקבלים אותו. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים". הכוונה מה שדקדקו חכמים בביאור הפסוקים, כגון שיהיו בתפילין ארבעה בתים ולא חמישה (באו"ה שד, ג). ואמנם למדנו שאין צורך ללמדו את כל פרטי הדינים, מפני שגם גר שכוונתו טהורה, אם ישמע בבת אחת את כל פרטי התורה ודיניה, עלול להירתע ולבטל את רצונו להתגייר.[1]

אם קיבל על עצמו לקיים את כל המצוות, אף שבפועל כמעט ולא הכיר את מצוות התורה – גיורו גיור. וכן מצינו בתלמוד (שבת סח, א-ב) דיון על גר שהתגייר בלי שידע שיש איסור להשתחוות לפסלים, ובלי שידע שצריך לשמור שבת ולאכול כשר, ואע"פ כן ברור שהוא גר, הואיל וקיבל על עצמו בפני בית דין להיות יהודי ולשמור מצוות. ונפסקה הלכה בגמרא שעליו להקריב קרבן חטאת אחד על כל השבתות שחילל בשגגה, וקרבן חטאת אחד על כל החלבים שאכל בשגגה, וכך על כל עבירה ועבירה. כפי הנראה חברי בית הדין שגיירו אותו חשבו שיוכלו אח"כ ללמדו, ולא הסתייע הדבר בידם, וכך אותו גר שקיבל על עצמו את שמירת המצוות נותר כיהודי שאינו יודע כיצד לקיים בפועל את המצוות.

אבל אם כעיקרון הגר לא התחייב לקיים את כל מצוות התורה, ואפילו מצווה אחת, גיורו בטל. לכן 'גיור' במסגרת רפורמית או קונסרבטיבית אינו גיור, שהואיל ועמדתם העקרונית שאין צורך לקיים את כל מצוות, הרי שהגוי שבא אצלם אינו מקבל על עצמו עול מצוות. ולכן אף שעשה ברית מילה וטבל מתוך מגמה להיות יהודי, כיוון שאין בידו קבלת מצוות – אינו גר. לא זו בלבד, אלא שאם 'גר' זה התחתן עם יהודייה בחתונה רפורמית או קונסרבטיבית, ואח"כ עזב אותה – על פי ההלכה היא רשאית להינשא ליהודי בלי שתקבל ממנו גט. שהואיל וגיורו אינו גיור, הרי הוא ככל הגויים שאין עמם נישואין, וממילא אם חטאה וחיה עמו, כשייפרדו אינה צריכה לקבל ממנו גט (עי' אג"מ אה"ע ג, ג).

כאשר הגר רוצה באופן עקרוני לקבל על עצמו עול תורה ומצוות, אלא שבעת הגיור הוא יודע שלא יוכל לקיים את כולן, מפני שהוא מעריך שלעיתים יצרו יגבר עליו או שמפני כורח הפרנסה יהיה מוכרח לפחות במשך תקופה מסוימת לעבוד בשבת. במקרים כאלה העמדה המקובלת להלכה, שאין מחשבתו פוסלת את הגיור. כי רק כאשר יש לו עמדה עקרונית שאינו רוצה לקיים איזו מצווה או שמותר לעבור על איסור מסוים – אין מקבלים אותו. אבל אם הוא רוצה לקיים את כל המצוות, ורק מפני קשיים הוא מעריך שלא יקיים את כולן – אין מחשבתו מעכבת את הגיור. אבל אם הגר מתכוון לנהוג כחילוני, ורק מצוות מסוימות בכוונתו לקיים, אין הוא נחשב כמקבל מצוות, ואין לקבלו כגר (שו"ת אחיעזר ג, כו).

אם הגר קיבל על עצמו בכנות לשמור את התורה והמצוות, ובית הדין החליט לגיירו, ולאחר הגיור הלך הגר ונחלש עד שהפסיק לשמור תורה ומצוות, עדיין דינו כיהודי. שכשם שיהודי שאינו שומר תורה ומצוות נחשב יהודי, כך דין גר שהתגייר כהלכה והפסיק לקיים מצוות.


[1]. ליהודי שהתרגל מילדותו לתפילות וברכות, לאיסורי שבת וכשרות, הדברים נראים קלים ופשוטים. גם יהודי מסורתי, ואפילו חילוני, יודע מתי פסח, ושאוכלים בו מצות ונזהרים מחמץ, ועורכים בו ליל סדר, וביום הכיפורים צמים, ובחנוכה מדליקים נרות, ובשבת אסור לעבוד. וכן יסודות דיני כשרות כמו בשר וחלב. ואם נתבע מגוי שבא להתגייר ללמוד הכול בבת אחת, יתקשה לזכור את כל המצוות ופרטיהן, יירתע לאחריו ויחשוש מלהתגייר. לכן נהגו לגיירו לאחר שלימדו אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, וכעיקרון קיבל על עצמו לשמור את כל המצוות, ולאחר הגיור ימשיך להתקדם בהדרגה בלימוד כל המצוות וקיומן.

פורסם בקטגוריה י - הלכות גרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן