ו – שיטות שמאי והלל

פורסם בקטגוריה י - הלכות גרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/06-10-06/

ישנם מקרים מובהקים שבהם ברור שהגר מתכוון בכל מלוא הרצינות לקיים את המצוות, ובית הדין מקבלו בלא פקפוק. ויש מקרים שבהם ברור שאינו מתכוון לקיים מצוות, ובית הדין דוחה אותו בלא ספק. אולם ברוב המקרים יש ספק, וההחלטה נתונה להערכת חברי בית הדין, שעמדתם תלויה במידה רבה באופיים וניסיונם. אם הם נוטים לחסד וגישתם אופטימית או שנפגשו עם גרי צדק רבים, תהיה אצלם נטייה להאמין להצהרת הבאים להתגייר. ואם הם נוטים למידת הדין ועמדתם מפוקחת, חשדנית ופסימית, או שכבר נפגשו עם גרים שנוהגים כחילונים, יפקפקו בכוונת הגר ולא יסכימו לקבלו.

וכן מסופר בתלמוד (שבת לא, א), מעשה בנכרי שבא לפני שמאי, אמר לו: כמה תורות יש לכם? השיב לו שמאי: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו: שבכתב – אני מאמינך, ושבעל פה – איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו שמאי והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל – גיירו. והתחיל ללמדו עד שקיבל על עצמו גם את התורה שבעל פה. שוב מעשה בנכרי שבא לפני שמאי הזקן, וביקש להתגייר על מנת שילמד את כל התורה על רגל אחת. דחפו שמאי באמת הבניין שבידו, שהיאך יתכן ללמוד את כל התורה על רגל אחת?! בא אותו הגוי לפני הלל הזקן, גיירו, ואמר לו: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זה הרעיון המרכזי בתורה, וכל השאר פירוש לזה, וכדי להבינו – המשך ללמוד. שוב מעשה בנוכרי אחד ששמע על בגדי הכהן הגדול, התפעל מיופיים והדרם, וביקש להיות כהן גדול. בא אצל שמאי ואמר לו: רצוני שתגיירני על מנת שאהיה כהן גדול. דחפו שמאי באמת הבניין שבידו, שהרי מי שלא נולד כהן – לא יוכל להיות כהן גדול. בא אותו הגוי לפני הלל ואמר לו: רצוני שתגיירני על מנת שאלבש את בגדי הכהן הגדול. קבלו הלל הזקן וגיירו. לימים הזדמנו שלושת הגרים הללו למקום אחד, אמרו: "קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה".

לכאורה יש לשאול, הרי הלכה פסוקה היא, שאם הגר אינו מוכן לקבל על עצמו את עול המצוות כולן, אסור לגיירו, והיאך גייר הלל את זה שהסכים לקיים את התורה שבכתב בלבד? ואיך גייר את זה שהסכים לקיים רק את מה שילמד על רגל אחת? ואיך גייר את זה שרצה להיות כהן גדול בניגוד להלכה? אלא שהלל הזקן הבחין בחכמתו, שכוונתם טובה ובאמת הם רוצים להידבק באמונת ישראל ותורתו, אלא שכיוון שעדיין לא הבינו את מלא משמעותה הם מתבטאים באופן מוטעה, אבל לאחר שיוסיפו ללמוד תורה יקבלו על עצמם את כל מצוות התורה, ולכן קיבלם (תוספות יבמות קט, ב 'רעה'. ב"י רסח, יב).

ואף שבוודאי היו לשמאי הזקן טיעונים כבדי משקל, שכן לפי הערכתו אותם גרים לא התכוונו לקיים את המצוות, ומסתבר שכמו אותם שלושה גרים ששמאי דחה והלל קיבל והתברר שהתגיירו לשם שמיים, כך היו מקרים שגרים שהלל קיבל חזרו אח"כ לסורם והתברר ששמאי צדק. אולם בכל אופן, מהגמרא משמע שעדיף ללכת בשיטת הלל, שכן בחרה הגמרא להביא את הסיפורים על אותם גרים שהלל קיבל והתברר שהיו גרי צדק.

לפיכך טוב שיישבו בבתי הדין לגיור רבנים שנוטים לצד החסד ומאמינים לבריות, שהם ישתכנעו שכוונת המתגייר לקיים את המצוות, ופעמים רבות יתברר שהם צודקים יותר מהנוטים לחשוד. קל וחומר כאשר מדובר בצאצאי יהודים או בבני זוג של יהודים, שבגיורם תלוי עתיד משפחתם בישראל. אמנם יש מקום לקבוע, כי בית דין שמתברר לאחר מספר שנים שרוב המתגיירים אצלו אינם שומרי שבת, יפסיק לעסוק בגיור. ואף שהגרים שכבר גייר הם יהודים לכל דבר, הואיל והתברר שהוא נוטה להאמין לבאים לפניו יתר על המידה, נכון שיפסיק לגייר.

פורסם בקטגוריה י - הלכות גרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן