ז – גרים לשם כבוד או ממון

פורסם בקטגוריה י - הלכות גרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/06-10-07/

כתב הרמב"ם (הל' איסורי ביאה יג, יד), שכך הוא סדר הגיור: כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר, בודקים אחריו שמא בגלל ממון שיקבל אם יהיה יהודי, או שמא בשביל שררה שיזכה לה, או מפני הפחד, בא להתגייר ולהצטרף לעם ישראל. שאם בא מפני סיבות צדדיות אלו, אין לקבלו, מאחר שרצונו הוא לזכות בכסף או בכבוד, ולא להיות יהודי.

ולכן, ממשיך הרמב"ם ומבאר, שבית הדין שהיה בזמן דוד המלך ושלמה בנו, לא קיבל גרים, שמא לא לשם שמים באו, אלא לשם כבוד או ממון. שכן באותו הזמן היו ישראל בשיא גדולתם, וכל עמי-הארץ רצו להסתפח אליהם.

אלא שבנקודה זו יש לשאול, מה יהיה הדין, אם בכל זאת בית-הדין יקבל גר שבא להתגייר מפני הכבוד או הממון שירוויח בהצטרפותו לעם ישראל, האם הגיור תקף או לא? התשובה לשאלה זו מתבררת מהמשך דברי הרמב"ם שבאר, כי אע"פ שבית הדין הגדול לא רצה לקבל גרים בימי דוד ושלמה, מכל מקום, היו בתי-דין של הדיוטות, שקיבלו מאה וחמישים אלף גרים. וגיורם גיור. כלומר, לכתחילה על בית-הדין מוטל לברר אם כוונת הגר לשם שמים, אך אם לא בירר, וקיבל את הגר, אפילו אם נתברר אח"כ שכוונת הגר היתה לשם כבוד או ממון – מכל מקום הגיור תפס, והרי הגר כיהודי לכל דבר.

פורסם בקטגוריה י - הלכות גרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן