סימן ב – תוספות לתשובה הקודמת

פורסם בקטגוריה תשובות הרב שלמה גורן. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/06-11-03/

ב"ה כ"ב בכסלו תשנ"ג

לכב'
הרב אליעזר מלמד
רבו של מושב "הר-ברכה"
ומזכיר רבני יש"ע
שלומך ישגה,

בתשובה למכתבך השני (ללא תאריך), בו הנך מעורר כמה בעיות הנוגעות לתשובתי הראשונה מי"ט מרחשון תשנ"ג, הנוגעות למעמדם ההלכתי של יהודה ושומרון וחבל עזה, הנני משיב לך על ראשון ראשון.

תשובה א'

שאלה א: "…לגבי מה שכתב הרב בעמוד 14 (סעיף טו)שיש ספק באשר דעת הראב"ד בהקשר לאוטונומיה, האם זהו ספק למעשה, או שמא לאור המבואר בתחילת התשובה על פי מצבם בפועל של הערבים (שאינם מקיימים שבע מצוות ואינם מאמינים בתורה מסיני)גם לדעת הראב"ד יש איסור להעניק להם אוטונומיה?"

מה שכתבתי בעמוד 14, בתשובה הראשונה לשיטת הראב"ד, הוא שלדעת הראב"ד אפשר להעניק לערביי יש"ע זכויות אזרחיות פרטיות ומוניציפליות, וגם זה בתנאי מפורש שמדובר "למי שאינו חבר באש"ף או בארגון טרוריסטי אחר ואינו משתף אתם פעולה". ודברי בעמודים 6 ו- 7 הם כאשר קיים חשש שהם אוהדים את אש"ף. כמו שכתבתי שם "ואפילו אלו מביניהם שהם פסיביים ואינם משתפי פעולה עם הטרוריסטים, אם ליבם עם אלה הסוברים שארץ ישראל אינה שייכת ליהודים, כפי שמחייבת תורת ישראל, אין להעניק להם מעמד של גר תושב על מנת לקבל זכות ישיבה בארץ".

בנוסף לנ"ל בעמוד 14 לא דברתי כלל על "אוטונומיה", שנושאת בקרבה זרע פורענות של זכויות לאומיות, שמעולם לא היו להם. והענקתן כרוך עם איסור "לא תחנם" מן התורה. באשר איסור "לא תחנם" האמיתי של התורה הוא כאשר נותנים לגויים זכויות לאומיות בארץ ישראל, המהווה כפירה בתורת ישראל המבטיחה את ארץ ישראל לעם ישראל בלבד, כמו שכתוב (במדבר לג, נב) "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם". ובפסוק נ"ג חוזרת התורה "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ". ושם בפסוק נ"ה נאמר: "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ".

יתר על כן בעמוד 14 האמור אני שולל גם הקמת מועצה ארצית ערבית לשלטון מוניציפלי עצמי, באשר זוהי כבר הענקת זכויות לאומיות מאוגדות. כי בזה אנו מכירים בהם כצבור לאומי מיוחד ונפרד. זאת אני חושש להתיר להם אפילו לשיטת הראב"ד, "משום שכל תאגיד של ערים כפרים וישובים, שיתנהלו תחת הנהגה נבחרת אחת, משמעותה הכרה באחדות הלאומית שלהם". על אחת כמה וכמה אוטונומיה ארצית לית מאן דכר שמיה.

תשובה ב'

בשאלה ב' שאלת: "בעמוד 8 (סעיף ט)כתב הרב שמשני טעמים האחרונים אסור לוותר לערבים על שטחי יש"ע, האם הכוונה שרק על פי טעמים אלו… אסור לתת להם אדמות ארץ ישראל, או הכוונה שבנוסף למצוות ישוב הארץ ולחשש פיקוח נפש שבנסיגה, ולחילול ה' שבכך, גם מצטרף האיסור של נתינת שטחים מהארץ למי שאינו גר תושב?".

בשאלה זו יש בדבריך ערבוב ואי הבנה, כי שלשת הטעמים החדשים שהנך מעלה בסעיף זה והם א) מצות ישוב הארץ. ב) חשש פיקוח נפש הכרוך בנסיגה. ג) חילול ה' – אינני יודע מה טיבם (לעניין המדובר שם. ועיין בהערה לסעיף ט, שבשאלה סברתי שדיבר על ישוב הארץ ואיסור נסיגה, והרב גורן הסביר). כי בסך הכל מדובר בעמוד 8 בתשובתי הראשונה על היתר הישארותם בארץ של ערביי ארץ ישראל, שגרים כאן באופן פרטי מדורי דורות, לא כלאום ולא כבעלי זכויות של עם בארץ הזאת, אלא מדובר שם על היתר ישיבתם בארץ היכן שגרו עד כה. לשיטת הרמב"ם או לשיטת הראב"ד בלבד. אם כן היכן כאן עבירה על מצוות ישוב הארץ, ואיזה פיקוח נפש יש בהשארותם של ערבים שאינם אוהדי אש"ף, אינם משתפים פעולה עם הטרוריסטים ומודים בכך שארץ ישראל שייכת לעם היהודי, כי על ערבים אלו דברנו בעמוד 8. גם שרבוב חילול השם בדבריך, אין לו משמעות, כי איזה חילול השם יש בזה שנאפשר לערבים הנ"ל להישאר כבודדים במקום מגורם לשיטת הראב"ד? ההיפך הוא הנכון. פגיעה בערבים אלו הנאמנים לנו, יש בו משום חילול השם, כמו שקרה עם הגבעונים שלכן השלימו בני ישראל אתם, בגלל חילול השם, כמו שכתב הרמב"ם בפרק ו' מהלכות מלכים הלכה ל"ה.

תשובה ג'

בשאלה ג' שאלת: "האם יש זיקה מוחלטת בין איסור לא תחנם לדין גר תושב, שכל מי שיכול להיחשב גר תושב אין לגביו איסור לא תחנם, אפילו כשמדובר בחלקים נרחבים מהארץ?"

התשובה לשאלה זו היא כן בהחלט, ישנה זיקה בין איסור "לא תחנם" לדין גר תושב, וכבר ניתנה תשובה זו על ידי הרב הראשי הראשון של ארץ ישראל, הגראי"ה קוק זצ"ל, כמו שנביא דבריו להלן, בהסתמכו על דברי הרמב"ם בפרק י"ד מהלכות איסורי ביאה הלכה ז' שכתב: "ולמה נקרא שמו גר תושב? לפי שמותר לנו להושיבו בינינו בארץ ישראל, כמו שביארנו בהלכות עכו"ם". ויותר מזה כתב בספר החינוך מצווה צ"ד: "דיני המצווה מה שאמרו ז"ל שאילו רצו להניח עבודה זרה אע"פ שעבדוה מתחילתן, שמותרים לשכון בארצנו, וזהו הנקרא גר תושב, כלומר שהוא גר לעניין לישב בארצנו". כן משמע גם מהרמב"ן דברים (כ, ו).

וכבר פסק כן להדיא מרן הרב הראשי הראשון לארץ ישראל הגראי"ה קוק זצ"ל בספרו "משפט כהן" הלכות שמיטה ויובל סימן ס"ג, במכתבו לגאון מוה"ר יעקב דוד מסלוצק (בעל פירוש הרידב"ז על הירושלמי)כלשונו שם "דישמעאלים נקראים לעניין חניה בקרקע כגרי תושב", ומסביר שם אחרי כן ודאי יש לסמוך על דעת הב"ח שמשיג אבית יוסף ודייק מלשון הטור דישמעאלים אינם כעובדי עבודה זרה לעניין מתנת חנם. ולעניין חנייה בקרקע הוי סברא יותר גדולה דאינם עובדי עבודה זרה. ומסיים שם הגראי"ה קוק "ומדברי הרב המגיד בפרק י"ד מהלכות איסורי ביאה הלכה ט', מפורש שבגר תושב מותרת חניה בקרקע".

בנוסף על כך, העלה הגראי"ה קוק זצ"ל בספרו "שבת הארץ" פרק י"ב רעיון מוזר ש"בזמן הזה למאן דאמר דבטלה קדושת הארץ לחיובי המצות התלויות בארץ, הוא הדין נמי דבטלה לעניין חניה בקרקע ואינה אלא מדרבנן", ואע"פ שמיד אחרי כן ניסה לסגת מדעה זו וכתב "אמנם דעת הרמב"ם משמע קצת שאינה כן". ומסיק שם מדברי הרמב"ם "וכיון שכתב שבזמן שאין היובל נוהג אין מקבלין גר תושב לדין ישיבת הארץ, נראה דסבירא ליה דאע"ג דבטלה קדושת הארץ לתרומות ומעשרות ושמיטה ויובלות, מכל מקום לדין ישיבת נכרים לא בטלה. ויש לומר דהוא הדין לעניין איסור חניה בקרקע".

אלא שלבסוף חוזר בו הגראי"ה קוק זצ"ל מזה, ושב לסברתו הראשונה ומסביר את דברי הרמב"ם האוסר להושיב נכרים שאינם עובדי עבודה זרה בזמן הזה בארץ ישראל, משום שאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג, שאין איסור זה של הרמב"ם אלא מדרבנן. שכן כתב שם "מיהו כל זה אינו מוכרח כל כך. דיש לומר דמדרבנן מכל מקום אסור ועל זה אמר הרמב"ם דבזמן שאין היובל נוהג אסור להושיב גר תושב והיינו מדרבנן, וזה הוי נמי לשיטתו של הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"ו ט"ו וט"ז)… שהוא ז"ל סבירא ליה גם כן כסברת תוס' הנ"ל שכל המצות התלויות בארץ דינן שווה, וכיון שבטלה קדושת הארץ כולן בטלות". וכן מסיק שם הגראי"ה קוק לבסוף להלכה ולמעשה, דכל המצות התלויות בארץ, וכן שביעית, וכן נמי דין חניית הארץ דנכרים שהכל הוי רק מדרבנן. דבריו אלו של הגראי"ה קוק זצ"ל, שכתבם להלכה למעשה, מהווים מהפך מבחינת ההלכה הנקוטה בידינו, ולולא שכתבם מרן הרב קוק זצ"ל לא היינו מעלים על הדעת להשוות איסור של "לא תחנם" בארץ ישראל לקדוש הארץ לעניין מצוות התלויות בארץ.

נמצינו למדים שלדעת מרן הגראי"ה קוק זצ"ל ישנו היתר כפול, לתת לערביי ארץ ישראל היתר חניה בקרקע: א) משום שבזמן הזה האיסור הוא רק מדרבנן, כי פקעה קדושת הארץ, ומשום איבה אנו מתירים איסורים מדרבנן במקומות רבים בש"ס. [ראה עבודה זרה כו, א: "אמר רב יוסף בשכר שרי משום איבה" ועיין שם בתוס' ד"ה "ורמינהו", וב"מ לב, ב]. ב) לדעת הגראי"ה קוק זצ"ל אין על הישמעאלים איסור חניה בקרקע, והוא משתמש בהיתר זה כסעד הלכתי להתיר המכירה של אדמת ארץ ישראל לנכרים בשנת השמיטה. היוצא מדבריו של מרן הרב קוק זצ"ל שבכלל אין להסתמך על איסור "לא תחנם" ביחס לערביי ארץ ישראל.

למרות זאת ברצוני לחזור ולאשר את התנאים שהתניתי בתשובתי הראשונה ביחס לערביי הארץ שהם שרירים וקיימים, שכל מי שאוהד את אש"ף ואינו מאמין שארץ ישראל הובטחה כל כולה ליהודים, אין לו דין של גר תושב, גם לדעת הראב"ד, ואין צריך לומר לדעת הרמב"ם, ואע"פ שאינו עובד עבודה זרה אסור לתת לו חניה בארץ.

בנוסף על כך, אני חוזר ומדגיש שבתשובתי הראשונה דנתי רק בהענקת רשות אינדיווידואלית לערביי ארץ ישראל לגור בארץ, ולא כגוף לאומי. באשר על אף דבריו של מרן הגראי"ה קוק זצ"ל, אסור לפי עניות דעתי, על פי דין תורה, להעניק לישמעאלים שהם ערביי ארץ ישראל ולכל מי שהוא נכרי בארץ, זכויות ריבוניות של אוטונומיה בתור גוף לאומי עצמאי. איסור זה של הענקת זכויות בעלות על ארץ ישראל חמור יותר מאשר מתן חניה בקרקע לנכרי פרטי.

בנוסף על כך לפי עניות דעתי, אין מרן הגראי"ה קוק זצ"ל צודק בפסיקתו שקבע כי איסור חניה בקרקע בזמן הזה אינו אלא מדרבנן. באשר מהרמב"ם ברור שאיסור חניה בקרקע לנכרים אינו תלוי בקדושת הארץ למצוות התלויות בארץ, ובודאי שאין לאיסור זה זיקה לדין רוב יושביה עליה, שהוא תנאי לחיוב מצוות התלויות בארץ, כמו שכתב הרמב"ם בפרק א' מהלכות תרומות הלכה כ"ו.

תשובה ד'

בשאלה ד' שאלת: "מה מעמדם של הערבים כיום בארץ ישראל? האם מצד ההלכה, מכיוון שאינם מוגדרים גרים תושבים, אנו צריכים לגרשם, או שמא מאחר שנולדו כבר כאן, אין עלינו חיוב לגרשם? וכו'".

אני מתפלא על שאלתך זו, מכיוון שבתשובתי הראשונה קבעתי את מעמדם של ערביי ארץ ישראל, בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת הראב"ד. ומכיוון שלפי דעת הרב המגיד בהלכות איסורי ביאה הנ"ל, כדבריו של הגראי"ה קוק זצ"ל, גם הרמב"ם מודה שאפשר לתת לאלה שאינם עובדים עבודה זרה בזמן הזה רשות ישיבה בארץ, ובודאי שכן היא דעת הראב"ד וסיעתו. נמצא שככל שמדובר בערבים הנאמנים למדינת ישראל, ומודים בזכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל, אסור לנו לגרשם. אלא עלינו לתת להם זכויות אזרחיות, כמו לאזרחי ישראל ללא שום זכויות לאומיות.

אבל אם מדובר בערבים העוינים אותנו ואת מדינת ישראל, בודאי שאסור לנו להושיבם בארץ, בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת הראב"ד, מכיוון שאינם מקיימים את ז' מצות של בני נח, דינם כעובדי עבודה זרה.

בנוסף לכך, הרי לפניכם פסק הלכה ברור של מרן הגאון ראי"ה קוק זצ"ל כנ"ל (בתשובה לשאלה ג')הקובע להלכה ולמעשה שהישמעאלים דינם כגרי תושב ויש להם זכויות ישיבה בארץ גם לדעת הרמב"ם,

כמו שכתב בספרו "משפט כהן" סימן ס"ג בשלהי עמוד קכ"ח. אם כן מה לכם כי תשאלו את דעתנו, כאשר מתייצב לפניכם ענק הפסיקה והרוח, בדמותו של מרן הרב קוק זצ"ל, שמפיו אנו חיים ומימיו אנו שותים.

אלא שכל זה בתנאי מפורש, שכל ערבי המשתף פעולה עם הטרוריסטים גם אם זה בצורה פסיבית, או שמראה אהדה לתנועות ההתנגדות למדינת ישראל, דינו על פי ההלכה כנכרי העובר יום יום על ז' מצות בני נח, ודינו כדין עובד עבודה זרה, שמאבד את זכות הישיבה בארץ ישראל, כמו שפוסק הרמב"ם בפרק י' הלכות עכו"ם הלכה ו'. וכמו שהסברנו באר היטב בתשובתנו הראשונה (סעיף ח). ואשר הראב"ד מודה לו בזה.

באשר לעונש הגירוש מן הארץ לחברי ארגוני הטרור למחבלים ולעוזריהם, אין ספק שמבחינת ההלכה, כל מי שמשתתף באינתיפאדה, אם זה במלחמה ממש, או בזריקת אבנים על חיילי צה"ל ועל יהודים אזרחים, בין גדולים ובין קטנים וילדים, דינם להיגרש מן הארץ הם ומשפחותיהם. כפי שחכמינו ז"ל אומרים במסכת סוכה (נו, ב): "שותא דינוקא בשוקא אי דאבוה אי דאימיה" (שיחת התינוק בשוק ממה ששמע מאביו או מאמו). ונמצאים ההורים אחראים על פעולות הטרור של ילדיהם, והעונש על כך על פי דין תורה כשידינו תקיפה עליהם בין להרמב"ם ובין לדעת הראב"ד, הוא גירוש מן הארץ, כמו שכתוב "כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ" (שמות כג, לא).

זהו העונש המינימלי היעיל וההלכתי ביותר, כמו שפוסק הרמב"ם על סמך הכתוב (שמות כג, לג) "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי". זה נאמר על כל נכרי שעובר על ז' מצות בני נח, וביותר אלה מבין הערבים המשתפים פעולה, או אפילו אוהדים את הרוצחים ועוזריהם, שדינם כשותפים לרצח של יהודים. ואם לא מעמידים אותם לדין דינם גירוש מן הארץ, שלפי עניות דעתי זהו העונש האפקטיבי ביותר כדי להפסיק את האינתיפאדה.

אלו הדברים שעלו בידי להשיב לך על שאלותיך במכתבך השני, ונזכה לברכת התורה "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד".

חג אורים שמח
הרב שלמה גורן

פורסם בקטגוריה תשובות הרב שלמה גורן. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן