חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

סימן ג – גירוש ערבים עוינים

מתוך התשובה לשאלה ד' שבתשובה השנייה, פרסמתי בגיליון רבני יש"ע מס' 6, י"ד בטבת תשנ"ג, את התייחסותו של הרב גורן לגירוש ערבים. זה היה לאחר שממשלת ישראל גרשה ארבע מאות מחבלים ותומכיהם מהארץ, והיה בתשובה זו עניין אקטואלי. הדברים פורסמו בגיליון רבני יש"ע על דעתו של הרב גורן זצ"ל, ועל כן אף שהם נכפלו יש בהם חשיבות, ואביאם בדיוק כפי שנתפרסמו:

 

גירוש ערבים – הרב שלמה גורן (הרב הראשי לישראל תשלג-תשמג)

שאלה: מהו מעמדם של הערבים הגרים כיום בארץ ישראל, האם מצד ההלכה אנו צריכים לגרשם מהארץ כדין מי שאינו גר תושב, או שמא מאחר והם כבר גרים בארץ ישראל, וגם נולדו בה, אין עלינו חיוב לגרשם. או אולי מצד הדין היה צריך לגרשם רק שמחמת האונס (מצב האומה ולחצים בין לאומיים) איננו יכולים כיום לגרשם? (תשובת הרב גורן נכתבה בכ"ב בכסלו תשנ"ג, ועיקר דבריו בדילוגים מסוימים פורסמה בגיליון רבני יש"ע מס' 6 מי"ד בטבת תשנ"ג).

תשובה: א) הרי לפניכם פסק הלכה ברור של מרן הגאון ראי"ה קוק זצ"ל, הקובע להלכה ולמעשה שהישמעאלים דינם כגרי תושב ויש להם זכויות ישיבה בארץ, לדעת הראב"ד ואף לדעת הרמב"ם, כמו שכתב בספרו 'משפט כהן' סימן ס"ג. אם כן מה לכם כי תשאלו את דעתנו, כאשר מתייצב לפניכם ענק הפסיקה והרוח, בדמותו של מרן הרב קוק זצ"ל, שמפיו אנו חיים ומימיו אנו שותים.

ב) אלא שכל זה בתנאי מפורש, שכל ערבי המשתף פעולה עם הטרוריסטים, גם אם זה בצורה פסיבית, או שמראה אהדה לתנועות ההתנגדות למדינת ישראל, דינו על פי ההלכה כנכרי העובר יום יום על שבע מצוות בני נח, ודינו כדין עובד עבודה זרה, שמאבד את זכות הישיבה בארץ ישראל, כמו שפוסק הרמב"ם בפרק י' מהלכות עבודה זרה הלכה ו'. כמו שהסברנו באר היטב בתשובתנו הראשונה, שכל אלה מביניהם הנותנים יד לאינתיפאדה, הם חשודים על רצח יהודים, בין אם הם עושים זאת בפועל, בין אם יודעים על כך ושותקים, ואינם נלחמים כנגד הטרוריסטים והמרצחים. כל אלו דינם כדין מפירים את מצוות "לא תרצח" או לפחות את מצוות "דינים", שהם משבע מצוות בני נח (עיין רמב"ם הל' מלכים ט, יד). וכן הדין לגבי ערביי יש"ע, החברים באש"ף או בארגון טרוריסטי אחר. או אפילו אלו מביניהם שהם פסיביים ואינם משתפים פעולה עם הטרוריסטים, ואין משנה אם הם רוב או מיעוט, אם ליבם עם אלה הסוברים שארץ ישראל אינה שייכת ליהודים, כפי שמחייבת תורת ישראל, אין להעניק להם מעמד של גר תושב, ואין להם זכות ישיבה בארץ ישראל לפי הרמב"ם והראב"ד כאחד.

ג) לסיכום, אין ספק שמבחינת ההלכה, כל המשתתפים באינתיפאדה, אם זה במלחמה ממש, או בזריקת אבנים על חיילי צה"ל ועל אזרחים, בין גדולים ובין קטנים וילדים, דינם להיגרש מן הארץ הם ומשפחותיהם. כפי שחז"ל אומרים במסכת סוכה (נו, ב): "שותא דינוקא בשוקא, אי דאבוה אי דאימיה". ונמצאים ההורים אחראים על פעולות הטרור של ילדיהם, והעונש על כך על פי דין תורה כשידינו תקיפה עליהם הוא גירוש מן הארץ. כמו שנאמר: "כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ" (שמות כג, לא). זהו העונש המינימלי היעיל וההלכתי ביותר, כמו שפוסק הרמב"ם על סמך הכתוב (שם, לג) "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי", זה נאמר על כל נכרי שעובר על אחת משבע מצוות בני נח, וביותר אלה מבין הערבים המשתפים פעולה, או אפילו אוהדים את הרוצחים ועוזריהם, שדינם כשותפים לרצח יהודים. ואם לא מעמידים אותם לדין, דינם גירוש מן הארץ, שלפי עניות דעתי זהו העונש האפקטיבי ביותר כדי להפסיק את האינתיפאדה. ונזכה לברכת התורה: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד".

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן