מצוות תלמוד תורה מחייבת כל יהודי לדעת את יסודות התורה, כדי שידע כיצד לנהוג וכיצד להתייחס למאורעות חייו על פי הדרכת התורה. ואמנם ידוע שאין לתורה קץ ותכלית, ומכל אות שבתורה ניתן ללמוד תילי תילים של הלכות ורמזים, ובכל מדרש של חכמים טמונים אין ספור רעיונות והסברים. כמו שנאמר (איוב יא, ט): "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם", שכן שורש התורה בנצח, וממילא ברור שאין סוף לעומק רעיונותיה. אולם ליסודות התורה, היינו לתורה שבכתב, להלכה ולטעמיה יש גבול, ויכול אדם ללומדם ולדעתם.
בזמן חז"ל היו לומדים את יסודות התורה עד לגיל עשרים, ולאחר מכן היו מקימים משפחות ומתפרנסים וממשיכים לחזור על תלמודם ולהתעמק בו. וכך גם ראוי לנהוג כיום, שעד לגיל עשרים בערך ילמדו את יסודות התורה, ולאחר מכן יתחילו לעסוק ביישובו של עולם תוך קביעת עיתים לתורה. וזאת המצווה המוטלת על ההורים – לדאוג שבניהם ילמדו את יסודות התורה. ומי שהוריו לא דאגו לכך, לאחר שיגדל חובה עליו ללמוד בעצמו את יסודות התורה (שו"ע הרב הל' ת"ת א, ה-ז). נפרט את היסודות שצריכים ללמוד:
התורה שבכתב שניתנה למשה היא יסוד הכל, לפיכך צריך ללמוד את חמשת חומשי תורה בהבנה פשוטה עם פירוש, כדוגמת פירוש רש"י שהתקבל בישראל כפירוש החשוב ביותר. וכן צריך ללמוד את דברי הנביאים והכתובים שכולם בכלל המקרא. בזמן חז"ל היו מתחילים ללמד את הילדים בגיל חמש מקרא, ועד גיל עשר היו מסיימים את התנ"ך בהבנה פשוטה (אבות ה, כא).
לאחר מכן יש ללמוד את יסודות ההלכה, ולהקדים את ההלכות הנוגעות למעשה. לפיכך יש ללמוד את הלכות תפילה, סעודה וברכות, שבת וחגים, כללי ואהבת לרעך כמוך, איסור נזיקין, תוכחה, לשון הרע, הלוואה וצדקה, השבת אבדה וכל שאר המצוות שבין אדם לחברו, כשרות, בית כנסת, מזוזה, ציצית ותפילין, איסור עבודה זרה והמסתעף מכך. כמו כן צריך ללמוד את ההלכות הקשורות למשפחה, כמו כיבוד הורים, ברית מילה, מצוות הנישואין והמצוות שמבטאות את האחריות של בני הזוג זה לזה, חופה ונידה. כמו כן צריך ללמוד את מצוות הכלל, כמו ישוב הארץ, מצוות הצבא, המצווה לשמור על תקנות הקהל, ובימינו חוקי המדינה. את ההלכות הללו יש ללמוד עם הטעמים היסודיים שמבוארים בתלמוד. ואת שאר המצוות שאינן נוגעות כל כך למעשה, יש ללמוד בקיצור תוך התמקדות בכללים.
המקור לכך שיש להקדים את ההלכות הנוגעות למעשה, מן הפסוק (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם", כלומר צריך ללמוד כדי לדעת לשמור ולעשות. וכן אמרו חז"ל (קידושין מ, ב): "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה", משמע שהעיקר הוא ללמוד את הדברים המביאים לידי מעשה (להלן בהערה 2).
בנוסף לכך, צריך ללמוד את יסודות האמונה והמוסר, מפני שבלא לימוד רחב ומעמיק של נושאים אלו, לא ניתן לדעת כראוי את השקפת התורה על החיים ולהזדהות עם מצוות התורה. היסודות מבוארים בתנ"ך ובמדרשי חז"ל המובאים בתלמוד ובמדרשים, בספרי הראשונים והאחרונים, כדוגמת ספר 'הכוזרי', המבאר את יסודות אמונת ישראל ותורתו. וכן ראוי ללמוד בספרי המהר"ל שהם מעמיקים את המחשבה בהבנת מדרשי חז"ל בכל תחומי האמונה והמוסר, ובספרי הרב קוק שהרחיב והעמיק בכל תחומי האמונה תוך התייחסות לשאלות הדור. כמו כן צריך ללמוד ספרי מוסר, כגון 'מסילת ישרים' לרמח"ל ו'חובות הלבבות' לרבנו בחיי, וכל אדם צריך למצוא את הספרים המתאימים יותר לשורש נשמתו. יש שמתקשרים לספרי הרמח"ל, ויש שמוצאים פירוש חשוב על התורה, כגון רמב"ן או 'אור החיים'. יש שחשוב שילמדו ספרי חסידות, ויש שמתקשרים ל'מורה נבוכים' וכיוצא בו.
לסיכום: כל יהודי צריך לדעת היטב את יסודות ההלכה למעשה, ואת יסודות האמונה והמוסר. ורק לאחר שילמד את הנושאים שמנינו יקיים את המצווה ללמוד ולדעת את התורה.
