מצווה מהתורה לכבד תלמידי חכמים, שנאמר (דברים ו, יג): "אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ תִּירָא – לרבות תלמידי חכמים" (פסחים כב, ב). בכלל המצווה לקום לכבוד תלמיד חכם אפילו אם הוא צעיר, שנאמר (ויקרא יט, לב): "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" – "אין זקן אלא מי שקנה חכמה" (קידושין לב, ב; רמב"ם הל' ת"ת ו, א). תלמיד חכם הוא מי שלמד תורה ומבין לאורה את החיים, ומלמד ומדריך ומורה על פי התורה. אבל מי שלמד ועיין ודקדק הרבה, אבל אינו יודע כיצד לחנך, להדריך ולהורות בשאלות החיים, אינו נחשב תלמיד חכם (עי' ש"ך רמד, יא).
המצווה שיהיה ניכר שהקימה לכבוד החכם, ולכן המצווה לקום כאשר החכם יכנס לתוך ארבע אמותיו עד שיעבור כנגד פניו (שו"ע יו"ד רמד ב; ט). אמנם לכבוד רבו המובהק מצווה שיקום כשרואהו מרחוק, כל עוד ניכר שהוא קם לכבודו, וימשיך לעמוד עד שיתרחק או שישב במקומו (ר"ן קידושין לג, א; שו"ע רמד, ט).
מצוות הכבוד לקום מלוא קומתו (טור; ט"ז רמד, ד; ח"א סט, ד). אמנם בפועל רבים נוהגים להסתפק בעשיית 'הידור' לתלמיד חכם, דהיינו מתרוממים מעט כמתחילים לקום לכבודו. ונראה, שהואיל והרבנים לא לימדו את התלמידים שצריכים לקום לכבודם מלא קומה, משמע שהסכימו לכך, ורב שמחל על כבודו – כבודו מחול (שו"ע רמד, יד). אמנם לכבוד רבו המובהק צריך לקום מלא קומתו עד שיגיע למקומו. כיוצא בזה במשך התקופה שלומדים תורה מרב, כמו ר"ם לתלמידיו או רב שמלמד שיעור קבוע, מצווה על הלומדים ממנו לקום לכבודו קימה מלאה בתוך ארבע אמותיו. וכן לכבוד רב מקומי שמרביץ תורה בקהילתו מצווה לקום קימה מלאה בתוך ארבע אמותיו.
נחלקו הפוסקים בדין תלמידים שלומדים אצל הרב בביתו, יש אומרים שעליהם לקום לפניו בכל פעם כשיכנס וכשיצא מהחדר אפילו מאה פעמים (רא"ש, ברכ"י רמב, כא). ויש אומרים שעליהם לקום לפניו פעמיים ביום, שחרית וערבית, כדי שלא יהיה כבוד הרב מרובה מכבוד שמיים (רמב"ם הל' ת"ת ו, ח, עפ"י קידושין לג, ב). אמנם גם לדעת המקילים, במקום שאינו ביתו של הרב, מצווה לקום לפניו בכניסתו וביציאתו, כי אולי נמצאים שם אנשים נוספים שלא יודעים שכבר קמו לפניו בבוקר או יקומו לפניו בצאתו בערב (תוס', רמ"א רמב, טז). ואם במשך אותו הסדר בישיבה או במשך אותה אספה – הרב יוצא או נכנס, לדעת המקילים, אין צריך לקום בפניו, הואיל והכל יודעים שקמו לפניו כשנכנס בראשונה ויקומו לפניו כשיצא לדרכו. וכן המנהג הרווח, זולת מקרים שבהם הרב עולה לשיעור או לתורה או פונה לדבר עם אדם שיושב, שאז למרות שקמו לפניו בכניסתו, קמים לפניו שוב.
שני חכמים, אין האחד צריך לקום מפני חברו, אלא יעשה לו 'הידור' (שו"ע רמד, ח). כמו כן, רב אינו צריך לקום מפני תלמידו החכם, אלא שטוב לעשות לו הידור (רמ"א שם). אמנם נראה שנכון לקום בשעה שמתבקש לקום לפניו, כגון שהוא עומד לתת שיעור והכל קמים לכבודו.
העוסק בעבודתו וקימתו מצריכה הפסקה ממלאכתו – אינו חייב לקום (שו"ע רמד, ה). אין עומדים בבית הכסא או בבית המרחץ, כי אין בקימה שם כבוד (שם ד). גם כשעוסקים בתורה – מצווה לקום (שו"ע רמד, יא; יד רמה קידושין לג, ב). באמצע שיעור תורה, אין מצווה לקום מפני רב אחר שנכנס באיחור, ופעמים שאף יש בזה פגיעה בכבוד השיעור והרב שמעביר אותו.
ראוי לתלמידי חכמים שלא להטריח את הציבור בקימה לכבודם, גם אם לשם כך יאריכו את דרכם (שו"ע רמד, ו).
מצווה לקום גם מפני אשת תלמיד חכם, שאשת חבר כחבר. ונראה שהכוונה לרבנית שהיא שותפה מלאה בסיוע ללימודו ובהרבצת התורה. וגם אם בעלה נפטר, כל זמן שלא התחתנה, מצווה לקום בפניה (שבועות ל, ב; ראשונים שם). כמו כן, רבנית ומורה שמלמדת תורה, מצווה לתלמידיה לקום בפניה כשתכנס לתוך ארבע אמותיהם, וכן מצווה על כולם לקום כשתיכנס להעביר להם שיעור.
