רבים נוהגים לערוך מסיבה לבן בהגיעו לגיל שלוש, לכבוד כניסתו לשלב שבו מתחילים לחנכו לתורה ולמצוות. בכלל המסיבה גוזרים את שערו כתספורת של בוגר, תוך זהירות שלא להסיר את הפאות שאותם אסור לגלח. בכך מחנכים אותו למצוות "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם" (ויקרא יט, כז), שעניינה לא לספר את שערות הראש בעיגול, תוך גזיזת הפאות. ומצאו לזה רמז במצוות ערלה, שאמרו חכמים (תנחומא קדושים יד) על שלוש שנות הערלה שמרמזות לשלוש השנים הראשונות של התינוק שאינו יודע לדבר ולשוחח, ואז אין מקיימים בו מצוות. "וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'" (ויקרא יט, כד), שאביו מקדישו לתורה. וכך למדו בעלי מנהג זה, שבשלוש השנים הראשונות הוא דומה לעץ ערלה ואין גוזרים שערותיו, ובשנה הרביעית, כאשר הוא כבר יכול להתקדש, גוזזים את שערותיו ומשאירים לו פאות, וזו אחת המצוות הראשונות שמקיימים בו. מיוחדת מצווה זו שעל ידה ניכר שהילד יהודי. וכיוון שבמצווה זו מתחילים לחנכו למצוות, נהגו לשמוח בה כדי לחבב את המצוות, ומזמינים קרובים וידידים ומכבדים אותם במאכל ומשקה. יש נוהגים ללכת לרב ולשתפו בגזירת שערו של הילד, ולבקש ממנו שיברך את הילד שיזכה לברכה בלימודו. אמנם אין חובה לקיים את מנהג המסיבה והתספורת בגיל שלוש, ובפועל, רבים אינם נוהגים לקיימם (ועי' בפנה"ל זמנים ה, ו, במנהג לספר בל"ג בעומר הסמוך לגיל שלוש).
בקהילות רבות התחילו בגיל שלוש ללמד את הילד לקרוא אותיות, והיו מצפים לוח של אותיות בדבש או בסוכר, ואומרים לו ללקק את המתיקות שעל האותיות, כדי לחבב עליו את האותיות והלימוד.
ביום כניסת הילדים ללימוד, בגיל חמש או שש, נהגו להלביש את הילדים בבגדים יפים ולערוך להם מסיבה חגיגית עם דברי מתיקה. ויש שהיו נותנים להם אז ללקק את האותיות.
כך נוהגים כיום לערוך מסיבה חגיגית בכניסת התלמידים לכיתה א'. לאחר כמה חודשים, כאשר רוב ילדי כיתה א' כבר יודעים לקרוא, עורכים מסיבה נוספת, 'מסיבת סידור', ובמסיבה נותנים להם סידור ומתחילים להרגילם להתפלל ממנו. עוד מסיבה עורכים לקראת סוף השנה, בסמוך לחג השבועות – 'מסיבת חומש', בה מחלקים לילדים את החומש שבו יתחילו את לימוד התורה מהכתב. רבים מלווים את המסיבות הללו בשירים וריקודים ודברי ברכה וחלוקת דברי מתיקה.[5]
