א – תקנת הקריאה בתורה

פורסם בקטגוריה ד - הלכות קריאת התורה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/07-04-01/

לפני שנתחיל לעסוק בכמה הלכות מהלכות קריאת התורה, חשוב להקדים ולבאר, שישנה מצווה ללמוד תורה, ומצווה זו חשובה כל כך עד שאמרו חז"ל שהיא שקולה כנגד כל המצוות. ואין לה זמן מיוחד, אלא כל אדם צריך לקבוע לעצמו עיתים ללימוד התורה. בנוסף למצווה זו, ישנה תקנה ציבורית עוד מתקופת משה רבינו, לקרוא בתורה בכל יום שני, חמישי ושבת, באופן שלא יעברו יותר משלושה ימים שבהם לא יקראו בתורה.

ואמרו חכמים (ב"ק פב, א) שתקנה זו נוסדה אחר מה שנאמר (שמות טו, כב): "וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם". והבינו משה רבנו ותלמידיו הזקנים והנביאים, שהצמאון למים נגרם מפני ששלושה ימים רצופים לא עסקו ישראל באופן ציבורי בתורה. והתורה נמשלה למים, שכשם שהמים מחיים את כל החי והצומח בעולם, כך התורה מחיה את הנשמה. ומאחר שהתנתקו מעט מהתורה, פסקו גם מעיינות המים מלנבוע. ומן הסתם תלמידי החכמים שבדור למדו באותם שלושה ימים, אלא הכוונה ששלושה ימים לא עסקו ישראל בתורה באופן ציבורי, ולכן תיקנו שיקראו בתורה בכל יום שני, חמישי ושבת, כך שלעולם לא יעברו על ישראל שלושה ימים ללא קריאה ציבורית בתורה.

חשוב לדעת שמגמת תקנת הקריאה בתורה אינה לשם קיום מצוות תלמוד תורה בלבד, מפני שלצורך מצוות תלמוד תורה אין צורך בספר תורה כשר, שכן אפשר להיעזר בחומשים או ללמוד בעל פה. אלא עיקר התקנה שהציבור ישמע את התורה מתוך ספר תורה המקודש, הכתוב בדיו על הקלף, כפי שנצטווה משה רבנו בסיני לכותבו.

לכן גם מקפידים להגביה את ספר התורה ולהראות את אותיותיו לכל הקהל, ואף אמרו חכמים (מגילה לב א) שהגולל, והכוונה למגביה, נוטל שכר כנגד כל מי שעלה לתורה. לכן ראוי לכבד בהגבהה את אחד מנכבדי הקהל. כיום נוהגים לכבד בהגבהה גם אנשים פשוטים, אבל המנהג היותר נכון הוא, לכבד בהגבהה את נכבדי הקהל. ומכל מקום, צריך להיזהר שלא לכבד בהגבהה מי שיש חשש שהספר יפול מידיו.

כפי שנלמד בהמשך (הלכה טו), לדעת מקצת מהראשונים, בדיעבד, ציבור שאין לו ספר תורה כשר, יכול לקרוא בתורה מספר תורה פסול ואף לברך על הקריאה בו. למשל, אם חסרה בספר אות אחת, או שהיא כתובה שלא כהלכתה, הרי הספר פסול, ואף על פי כן לדעתם אפשר לקיים בו בשעת הדחק את מצוות הקריאה בתורה, הואיל והוא כתוב בדיו על הקלף, כנתינתו מסיני. ולדעת רוב הראשונים, גם בשעת הדחק אין לקיים את מצוות הקריאה בתורה בספר תורה פסול, וכמובן שאין לברך על הקריאה בו. וכן נפסק ב'שולחן-ערוך' (או"ח קמג, א): "אפילו בכפרים שאין נמצא להם ספר תורה כשר, אין מברכין על ספר תורה פסול" (ויבואר יותר בהלכה טו).

לסיכום: יסוד תקנת הקריאה בתורה הוא, שהציבור ייפגש אחת לכמה ימים עם ספר התורה המקורי והמקודש, כפי שניתן למשה מסיני.

פורסם בקטגוריה ד - הלכות קריאת התורה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן