אם טעו בטעות שמשנה את המשמעות, ושמו לב לטעות רק אחר שהמשיכו לקרוא, צריכים לחזור ולקרוא את המילה כהלכתה, ולהמשיך ולקרוא ממנה והלאה כסדר, עד לסיום קריאת העולה. לפעמים לא מספיק לקרוא נכון מאותה המילה שטעו בה, מפני שקריאה כזו לא תמיד מובנת, שהרי פעמים רבות הטעות נעשתה באמצע משפט, וכדי שהתיקון יהיה מובן, צריך לחזור ולקרוא מתחילת הפסוק שבו נעשתה הטעות. אבל אם הקורא תיקן את עצמו מיד, אין צורך לחזור אלא מאותה המילה שבה נעשתה הטעות.
לעיתים קורה שהטעות נעשתה בעת הקריאה של העולה הראשון, אבל הגבאים ובעל הקורא חשבו שאין בכך טעות. ורק בעת העלייה השביעית הגיעו למסקנה שאכן נעשתה טעות. ואזי נשאלת השאלה כיצד מתקנים את הטעות שנעשתה בעלייה הראשונה.
פסק ה'משנה-ברורה', שטוב להשלים ממקום הטעות ברצף, ולכן העולה השביעי צריך לברך את הברכה הראשונה, ואחר כך יקרא בעל הקורא ממקום הטעות שבעלייה הראשונה ועד לסוף הפרשה (מ"ב קמב, ב. אמנם כתב בשעה"צ ג, שמצד הדין יוכל לקרוא שלושה פסוקים ובתוכם הפסוק שטעה בו, ואח"כ ידלג ויקרא את עליית השביעי).
אבל אם כבר גמרו את הקריאה בתורה, ורק לאחר מכן נזכרו שנפלה טעות בקריאה, יחזרו ויקראו לפחות שלושה פסוקים סביב המקום שבו טעו, מפני שאין קוראים בתורה פחות משלושה פסוקים, אולם לא יברכו על קריאה זו, וכן לא יקראו שוב את כל הפרשה. וזאת משום שישנה דעה שיוצאים ידי חובה אפילו בקריאה שיש בה טעויות, וכיוון שלדעה זו כבר יצאנו ידי חובת הקריאה, אין רשות לברך שוב את ברכות התורה (באו"ה קמב, א, 'מחזירין'). וכן מאחר שכבר סיימו את כל הקריאה, אין להטריח את הציבור לקרוא שוב את כל הפרשה.
